לשבחו של ראש ה
ממשלה לשעבר
אריאל שרון ייאמר שהוא לא שלח את מקורביו לשדות השחיתות והסתתר מאחוריהם, אלא צעד בראשם ונתן להם דוגמה עבריינית אישית. כחקלאי ותיק חרש עבורם שרון לאורך שנות פעילותו הציבורית תלמים מגוונים של עבריינות ולימד אותם כיצד ניתן להתעשר במהלך השירות הציבורי באמצעות קבלת שוחד כספי, הלוואות נצחיות שאינן מוחזרות וטובות הנאה בנדל"ן, וגם כיפוף החוק והפיכתו לצחוק, צפצוף על אוכפי החוק, ומעל הכל - תגמול נדיב של משתפי הפעולה והסייענים למיניהם.
דוגמה בולטת לדרכי התנהלותו של שרון הייתה החלטתו האסטרטגית לאמץ את מינהל מקרקעי
ישראל לכל משרדי הממשלה שבהם הוא כיהן כשר, מבלי שחברי הכנסת וגופי אכיפת החוק יצליחו למנוע ממנו לעשות בקרקעות המדינה כראות עיניו. בתוקף תפקידו כיו"ר מועצת מינהל מקרקעי ישראל, במקביל לתפקידיו המיניסטריאליים, הוכיח שרון שהוא בעל הבית של קרקעות המדינה.
כך עלה בידיו של שרון לגרום להפשרת קרקעות באזור כפר מלל שבו גדל. למשפחתו היו שטחי קרקע שהתייקרו מאות מונים, כמו-כן הוא פעל להגדיל את שטחה של חוות השקמים המשתרעת על שטח של 4,000 דונם מעבר למותר ולקבוע הטבות שונות לחקלאי המושבים במסגרת סעיף מיוחד, ואין צורך לציין אפילו שהוא היה אחד הנהנים הראשיים מהן.
אחד מאלה שניסו בשעתו לחסום את שרון ללא הצלחה היה
מבקר המדינה לשעבר,
אליעזר גולדברג, שאסר על שרון להשתתף בדיונים ובקבלת החלטות שהיו קשורות לקרקעות חקלאיות, אבל שרון כדרכו התעלם מתמרור ה"עצור", כפי שנהג תמיד לנסוע באור אדום.
מסתבר שחסידיו השוטים של שרון גילו דווקא פיקחות רבה ולא הסתפקו בעצמות ששרון זרק להם, אלא דרשו וקיבלו את לטרת הבשר. בהמשך הסדרה אני מתכבד לערוך היכרות קרובה איתם לפי סדר ה-א"ב. שלושה מהם יתארחו היום בעל-כורחם.