ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה שיחול ביום ב' הבא, ה-27 בינואר, יוצאת משלחת מכובדת של הכנסת, הממשל והציבור, לרבות ניצולי שואה - לאושוויץ, כדי לציין את היום הזה, אשר הוכרז על-ידי האומות המאוחדות כאירוע בינלאומי רשמי לזיכרון השואה.
יום הזיכרון לשואה, בארץ ובעולם, איננו אירוע שמתמקד אך ורק ברצח ששה מיליון יהודים על-ידי הנאצים, וחורבן של כמעט כול הקהילות היהודיות במזרח אירופה. יש בו כוון ל"עתיד הזיכרון". לאמור, שבצד הזיכרון של האסון הנורא לעם היהודי בעבר, נועד להפיק את הלקחים של השואה- בעולם, וגם אצלנו - בהווה ובעתיד. לעתים קרובות אני מאזכר את העובדה שהלקח הראשי של השואה אכן היה הקמת מדינה יהודית, וזה ייחודי רק לעם ישראל, כמו השואה עצמה. אולם לקחים אחרים, ערכיים, מוסריים, אתיים שייכים לעולם כולו. אנו חלק מן העולם הזה. היותנו מדינה יהודית מחייבת אותנו שבעתיים ליישם כאן את לקחי השואה.
בצאת משלחת כה גדולה ומכובדת, שכוללת, לפי המדווח, כמעט כמחצית מחברי הכנסת, שרים, ניצולי שואה, רבנים ואנשי ציבור, עליהם לא רק להביא את המסר שלנו לעולם, אלא להביא חזרה לארץ את המסר היהודי אוניברסאלי כתזכורת מן הביקור שם. האם אנו במדינת ישראל אכן הפקנו את הלקחים מן השואה. מלבד היותנו מדינה עצמאית, מדינה אשר יודעת להגן על עצמה מפני כול אויב וצר, אבל לא השכילה לצרוב את הערכים שמתבקשים כלקח בלתי נפרד של האסון הנורא הזה שקרה לעם היהודי.
בהקשר זה אני מזכיר גם את "מנשר ניצולי השואה" אשר הוקרא בנעילה של "הכנס הבינלאומי למורשת ניצולי השואה המשמעות הערכית והמוסרית לאנושות" בבקעת הקהילות ב"יד ושם " ב-11 באפריל 2002. מאמצים רבים נעשו בעבר על-ידי כמה ניצולי שואה ובראשם משה זנבר זכרו לברכה להפיץ את המסמך הזה באומות המאוחדות, על-ידי משרד החוץ שלנו. הם עלו בתוהו מסיבות השמורות למשרד הזה. אביא כמה קטעים מן המנשר:
"אנו לא נהפכנו לשונאי אדם ולשוחרי נקם על דם נקיים. זוהי עדות ניצחת לערכי המוסר הטבועים בהוויית עמנו עתיק היומין, ולאמונה ברוח האדם ובהשגחה. אנו בחרנו בחיים.שיקמנו את עצמנו, השתלבנו במאבק להקמת מדינת ישראל ותרמנו לחברה בישראל ובארצות ההגירה השונות.
"במסורת היהודית, הזיכרון הוא ערך מכונן. ואולם אין הזיכרון מבודד כערך עצמאי אלא נסמך לחובה המוסרית. היום, כשאנו ניצולי השואה שהזיכרון צרוב בבשרנו, באים להעביר את לפיד שליחות הזכירָה לדורות הבאים.- אנו מעבירים עמו את המסר היהודי שהזיכרון צריך להוליד למעשים ולמחויבות מוסרית. הוא צריך להיות הבסיס לפעולה ומקור הכוח ליצירת עולם טוב יותר"
"אנו כפי שכבודנו האנושי חולל עד עפר ובשמם של אלה שגורלם נחתם להשפלה מזוויעה בטרם הוצאו להורג, קוראים לעולם כולו להתאחד סביב ערכי זכויות האדם והשוויון בין בני אדם ללא הבדל דת, גזע, לאום,מעמד חברתי או מין... אין חלופה ממשית לקיום זה לצד זה של בני אדם ושל העמים. יש לעשות הכול שבעיות ייפתרו לא בשפיכות דמים אלא בסיג ושיח... אנטישמיות וכל סוג אחר של גזענות טומנים בחובם סכנה לא רק ליהודים אלא לכול העולם. חבויות בהם מגמות שיכולות להוביל לרצח עם...
"השואה שייכת למורשת האוניברסאלית של כול בני תרבות, היא שקבעה את אמות המידה לרוע המוחלט. לקחי השואה חייבים להיות לקוד תרבותי של חינוך לערכים הומאניים, לדמוקרטיה, לזכויות אדם, לסובלנות וסבלנות ונגד גזענות ואידיאולוגיות טוטליטריות. מהר הזיכרון בירושלים יוצאת לעולם קריאתו של הלל הזקן: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, ואידך זיל גמור.
זהו המסר שלנו לאנושות. זאת המורשת לדורות הבאים".
ביום הזיכרון הקרוב בארץ ימלאו תריסר שנים לכנס ב"יד ושם" ולקריאת המנשר בסיומו... הדברים שנאמרים בו תקפים היום לעולם כולו. בראש ובראשונה לנו במדינת ישראל. נציגי העם והמדינה שיוצאים לגיא ההריגה הגדול ביותר של העם היהודי, חייבים להביא משם את אותו מסר של לקחים להנהגה, לציבור ובראש וראשונה לדור הצעיר.
אלה שיש להם דמיון מפותח בראיית המציאות, שמים לב שמתוך האפר של אושוויץ ובירקנאו עדיין יוצא עשן דליל והוא מזכיר לנו שהר הגעש טרם כבה.
