ביום שני (27.1.14), ציין העולם, על-פי החלטת האו"ם, את יום השואה הבינלאומי. כמו בכל יום שנה, המועדים האלה מוסיפים עוד כוויה בלב הזיכרון שלנו המצולק לעייפה. וכמובן הם "הזדמנות" להעלות את זיכרון השואה שוב אל מרחב המודעות הבינלאומית.
אלא שבכל מועד כזה צפה ועולה שוב השאלה מדוע נפקד מאירועיו, מקומה של יהדות המזרח.
בניגוד גמור למקובל, השואה או ליתר דיוק תהליך ההתארגנות ליצירתה, קרי הקמת מכונת הרצח, איננה נחלתה של יהדות המערב בלבד. אומנם הגרמנים לא הספיקו לארגן משלוח יהודים מצפון אפריקה לאושוויץ (אף שהמסלול כבר הותווה ונקבע, תוך תכנון לעשות שימוש ברשת הרכבות האיטלקית המעולה, ודרך צפון איטליה), אולם החקיקה הידועה נחקקה, הטלאי הצהוב נאכף על היהודים.
מחנות הריכוז הוקמו ועמדו על תילם. יהודים נכלאו בתנאים איומים. הונהגה עבודת פרך, לעיתים עד מוות, על-פי המרשם הנאצי הקבוע. כל התהליך הזה לא יכול היה להתבצע ללא עזרתה הנלהבת של האוכלוסייה המקומית, שגם חמדה את הרכוש והבתים של שכניהם היהודים (וגם בפועל קיבלה אותם). למעשה הוחל בתהליך זה כבר ב-1941 כאשר מרדו ערבים עירקיים בבריטים, גרשו אותם מעירק, ובסיוע קצינים גרמניים ביצעו פוגרום אכזרי ביהדות בגדד, ותלו את נכבדיה בכיכר העיר.
את הפן הזה של הטרגדיה הלאומית היהודית אין רשויות המדינה מעלות, לא בטכסים, לא באירועים בבתי הספר, לא במועדים "רגילים", לציון השואה והגבורה וגם עכשיו ביום השואה הבינלאומי, לא נמצא להם מקום. למעשה לתלמידי בתי הספר, היהודים, כאן בארץ, אין מושג על האירועים הקשים שפקדו את יהדות המזרח (ואגב לא רק תחת השלטון הגרמני, אלא גם לפניו וגם לאחריו).
אני נוטה ליחס את ההתעלמות הזו לא לרצון רע מצד ממשלות ישראל לדורותיהן. אלא לטיפשות גרידא, הגורמת להן, מתוך בורות, לנכס את השואה ליהדות האשכנזית והספרדית באירופה בלבד... אחדות העולם היהודי אינה צריכה הוכחה. אולם היעדר התייחסות לסבל שעבר על יהדות המזרח ולהכנות היסודיות לקראת שואה מזרחית, שוללת מיהודים מזרחיים שנרדפו, את זכותם להכרה כקרבנות של שנאה ואנטישמיות בגין יהדותם. מעניין שממשלת גרמניה מכירה בעוולות שנעשו להם והיא אישרה מתן פיצויים ליוצאי הגלויות הללו.
ואי-אפשר לסיים מבלי להזכיר פן אחר לגמרי של האירועים המצמררים האלה והוא טיאוט הנושא הזה אל מתחת לשטיח, גם מהבחינה ההסברתית שלו.
ישראל אינה מחמיצה אף הזדמנות של החמצה להסביר לעולם את מצבה המיוחד, כולל זה הקשור במפעל העצום של קיבוץ גלויות. מפעל ששחרר בין היתר כמיליון יהודים במדינות המזרח. יהודים שנפשם ולבם בציון אבל חייהם במזרח היו נתונים לאיומים מצד שכניהם, שהוכיחו לא פעם את יכולת הסכינאות שלהם. הערבים בישראל קבעו כיום מועד את אירועי ה"נכבה" הפלשתינית, שלא הייתה ולא נבראה. ממשלות ישראל נמנעו ונמנעות מלקבוע את מועד ה"פרהוד" לדוגמה (עירק, 1.6.41), כיום שנה לנכבה היהודית. מדוע? לראשי ממשלותינו, בעבר ובהווה הפתרונים.
