מצד אחד, בני הדור המבוגר (להלן: המבוגרים), בני 50-65. 80% מהם בעלי דירות. לרובם יש פנסיה נאה מובטחת, והכנסה ממוצעת השנייה בגובהה במשק. מנגד, בני הדור הצעיר (להלן: הצעירים), "הדור האבוד", בני 25-40. עם שכר הנמוך ב-30% מהממוצע. רובם עובדים במשרה חלקית או זמנית, חלקם מובטלים, אחרים לומדים או מתמחים. רק ל-40% מהם יש בעלות על בית. מעטים מהם נהנים מביטחון כלכלי או תעסוקתי.
לא כוחות. המבוגרים חזקים יותר. בזמן שהצעירים עסוקים במלחמת הישרדות, למבוגרים יש זמן ומשאבים להתכונן, לבנות את הכוח, לחדש את המלאים.
שעת הש'. הקרב מתחיל בהרעשה ארטילרית.
מבחינת המבוגרים, הצעירים היו ונשארו בכיינים מפונקים, עצלנים פסיביים חסרי שאיפות, תלותיים וחסרי מחויבות. אוהבים לבזבז אבל שונאים לעבוד. רוצים הכל, מהר ובקלות. הדור הכי משכיל, אבל זה שלא יודע שום דבר בעל משמעות. כפויי טובה שחצנים וממורמרים, מלאי חשיבות עצמית, שמצפים לשינוי ולא עושים דבר לקידומו.
נחושים, הצעירים משיבים מלחמה. מתקפות נגד ספוראדיות מתחילות בירי עובדתי מדויק.
אם המגמה תמשיך באופן וקצב זהה, חלק גדול מהם יסבול מעוני. העוני הזה הוא תוצר של הקיטון בשכר הריאלי, וכתוצאה מהגידול בעלויות המחיה והדיור, המיסים וההוצאות. הוא מתבטא ויתבטא בצעירים עובדים שהכנסתם מכסה בקושי את הוצאות המחיה הבסיסיות. הצעירים האלה יהיו עניים משכילים ורהוטים, שמצטלמים טוב בתוכניות "תחקירים". אבל כמו בכל עוני, זהו מאבק הישרדות. הוא יוביל לצמצום בצריכה, להגירה, להשפעות רחבות וכואבות יותר. ובהיעדר שינוי, הוא יחמיר. העובדות מצביעות על כך שלראשונה בתולדות המדינה, דור ההמשך יהיה עני יותר מזה שקדם לו.
העובדות לא מצליחות לחדור דרך אפוד של ציניות ואטימות. חומות של קיבעון והתנשאות. שריון של אינטרסים אישיים. את המבוגרים העובדות לא מעניינות. הם מכירים אותן מהערכות המודיעין. העובדות כשלו.
הם דורשים שיפסיקו לקטר. שילכו לעבוד בעוד עבודה. שיפסיקו לבזבז ויתחילו לחסוך. שיבינו כבר שמרכזי ערים הם לא מקום לזוגות צעירים. שינסו בפריפריה או בהתנחלות, וישנעו עצמם בפקקים או בעמידה ברכבת העמוסה, בדרך ליום עבודה ארוך ולא מתגמל. רבים מדי מהם טוענים שבית זה מותרות. אז מה אם צבא הצעירים כולל 1,673,000 איש ואישה (לעומת 1,114,000 מבוגרים)? שיעבדו וישתקו.
האגרסיביות משכנעת, אך הצעירים מנסים להבקיע את מצור הטיעונים.
האם מוצדק שאדם יעבוד במשרה כפולה, ויוותר על חיי משפחה? האם באמת אפשר לחסוך הון עצמי שיספיק לדירה, ללא עזרה מההורים וביוקר המחיה של ישראל? מדוע שמרכזי הערים לא יכללו גם דיור ציבורי זול לצעירים? ומה לגבי הקשר בין מגורים בפריפריה ובין שכר נמוך ותשתיות ברמה ירודה? האם בית לא אמור להיות זכות יסוד?
מעצור.
גיל הוא אמצעי שליטה. גם תרבות, מדינה, חוק, דת, מגדר, מעמד, משפחה, נישואין, עבודה, כסף, לאום. כולם משמשים לקיטלוג וסיווג של הפרטים באוכלוסייה, ומסייעים לתקשורת בינינו. מנגד, הם גם מכפיפים את כולנו לסדר מסוים, עם הגדרות ונורמות מסוימות.
בעורמה, המבוגרים מנצלים את מיקומם בהיררכיה. שולפים את הנשק האמין ביותר שלהם ויורים צרורות של ביטול.
אך בני הדור האבוד רואים דרך צבעי ההסוואה של אמצעי השליטה. חמושים בהשכלתם, הזקיפים שלהם מבחינים בחולשת הטיעונים של הצד שמנגד. ארסנל המבוגרים נחשף כמיושן. כבלתי מבוסס, או מבוסס על הנחות שגויות. על הכללות. על אד-הומינם. דרך משקפות ההשכלה, המבוגרים מזוהים כאשמים במצב הצעירים הפגיע בהווה, וכאחראים לפגיעה פוטנציאלית בעתידם.
כפויי טובה.
הצעירים מרכזים מאמץ ומשיבים אש. יורים על אוטומט טיעונים מנומקים על-אודות רצונם לשלב עבודה עם משפחה. לעבוד בשביל קצת יותר ממחייה בסיסית. לא לחיות בגרעון תמידי. הם רוצים איכות חיים. עתיד טוב יותר. ביטחון כלכלי ותעסוקתי. רווחה. כל מה שבני אדם רוצים, צעירים ומבוגרים כאחד. הם רוצים את מה שיש להוריהם.
מפונקים.
המבוגרים נמצאים בשלטון, והם לא מתכוונים לוותר. במלחמה הזאת, הם המחזיקים בנשק האסטרטגי, בנקודת הפתיחה הטובה יותר. הם חולשים על שדה הקרב, ומיירטים במיומנות השמורה למבוגרים כל יוזמה לשינוי. אין להם אינטרס בהורדת מחירי הדירות. הם ובני גילם יפסידו מכך יותר מכל גורם אחר. עם כל הכבוד לצעירים, הם דואגים לעצמם. ובית זה מותרות.
הקרב הזה אבוד.
לצבא הצעירים חסר רמטכ"ל. מ"פים יש לו הרבה, אבל אין ראש אחד שינהיג את העדר הזה. וללא רועה, המספרים שלהם מאבדים ממשמעותם. הם ניגפים אל מול גייסות המבוגרים, בהנהגת נחש הקרבות הוותיק בנימין, וסגניו האופורטוניסטיים אביגדור, יאיר ונפתלי. היעדרו של מנהיג מכריע את הקרב. המבוגרים מנצחים ולוקחים את השלל, פורסים לעצמם חלק נדיב מהעוגה. הצעירים נסוגים לעמדות המגננה שלהם ברשת הווירטואלית, חוזרים לבסיס הבית בפייסבוק.
אך זהו קרב אחד, והמלחמה היא ארוכה. שני הצדדים מודעים לכך.
הצעירים ייקחו את הזמן ללמוד את האירוע ולהפיק לקחים. לתקן את הבעיות וללטש את תוכניות הקרב. אולי אף ישכילו להתגבר על המחלוקות הפנימיות ולמנות את המפקד שיאחד את השורות. ובמחסן התחמושת שוכן הנשק הסודי, שובר השוויון האמתי, הנשק שיכריע את המערכה.
הצעירים חמושים בתודעה פוליטית. תודעה שחושלה במעבדות האינטרנט, וממשיכה להיבנות בעוז בדרך לרמת העשרה מבצעית. בקרוב היא תגיע לנקודת האל-חזור. ואז לא תעזור שום דיפלומטיה. הסנקציות לא תחזרנה את הגלגל לאחור.
מי ינצח? שאלה רטורית. ההכרעה במלחמת הדורות היא רק שאלה של זמן, לא של זהות המנצח. הדור האבוד הזה הוא הדור המזוין ביותר שידע העולם. הוא עתיד לנתץ את חומות הזלזול ולכבוש את מקומו בקרב מקבלי ההחלטות, כפי שעשו הדורות לפניו. בדרכי שלום או לאחר מלחמה, זה יקרה. זה בלתי נמנע.
זו רק שאלה של זמן.