ספיר סבח, תלמידת תיכון בכיתה י"ב, בבית ספר בטבעון גילתה אזרחות למופת. היא שמעה כיצד המורה שלה לאזרחות, אדם ורטה, מתנהל בכיתה באופן קלוקל ומתאר את צבא המדינה, אותו צבא שמגן על חיי כולנו, כולל על חיי אותו מורה שסרח, כצבא לא מוסרי עם כל המשמעויות האזרחיות והפוליטיות הנובעות מהגדרה זו. האם אותו מורה מצפה שתלמידיו יתגייסו כעבור זמן קצר לאותו צבא בלתי מוסרי? או שמא מטרת דבריו הייתה שהם אכן יסרבו להתגייס לאותו צבא שהוא מתארו כבלתי מוסרי?
אין ספק שמקומו של מורה כזה אינו בבית-הספר. לא בטבעון ולא בשום מקום בארץ. לכן טוב עשתה ספיר סבח שכתבה לשר החינוך והתריעה בפניו על המורה שסרח.
מעשיה של ספיר יפה כפליים. לא רק על ההתרעה אלא על כך שבניגוד לחבריה וכנראה בניגוד לרובם המוחלט של התלמידים בארץ היא לא נשארה אדישה למעשה, נטלה יוזמה ברוכה ועל כך תבורך.
בעקבות המעשה והשימוע שנערך למורה התעורר ויכוח ציבורי על חופש הבעת הדעה. המורה ורטה יכל יכול ויוכל להביע את דעותיו בחופשיות במסגרות רבות. בעיתון, ברדיו, בטלוויזיה, באינטרנט, ברחוב ובעוד אין סוף מקומות. במקום אחד הוא אינו יכול לדבר בחופשיות. בכיתה. שם הוא כפוף לתוכנית הלימודים של משרד החינוך ואיש לא נתן לו את החופש והאפשרות לסטות ממנה ולהמציא תוכנית לימודים משל עצמו.
דמעות תנין
אז המסתננים שבתו, הפגינו, מחו ואף אחד חוץ מכמה צבועי-נפש לא התרגש. המעסיקים החוקיים והבלתי חוקיים דרשו מהם התחייבות בכתב שלא ישבתו יותר. חלקם של המעסיקים ניסו ואולי גם הצליחו ל"קנוס" אותם. כלומר לא לשלם להם שכר חודש בגלל שביתה של ימים ספורים. אלו כנראה אותם המעסיקים שהזילו דמעות תנין למענם ודרשו להתיר להם להישאר ולעבוד כרצונם. הם הרי מתעשרים על גוום המסכן של מבקשי המקלט והעבודה. לא שכר הוגן, לא שעות עבודה כחוק. מזמן לא היו להם "פראיירים" כאלה.
בינתיים המתקנים שאמורים לקלוט אותם מתמלאים. החודש עזבו את הארץ מרצונם כ-800 שוהים בלתי חוקיים. אם הממשלה תמשיך להקפיד ולכפות שלא יעסיקו אנשים חסרי אישור עבודה אז ייתכן שתוך כמה שנים נצליח ל"לשלח" אנשים אלו למקומות ששם הם רצויים.
אחת המדינות שפתחה את שעריה לרווחה בפני מבקשי מקלט ועבודה, בעיקר מאפריקה והמזרח התיכון, היא נורווגיה שחרתה על דיגלה את סיסמת ה"רב-תרבותיות". בשנים האחרונות המדינה "הוצפה" בפשיעה מכל הסוגים. רק בעיר אוסלו התרחשו כ-50 מעשי אונס בחודש. עתה התפרסם כי הם מגרשים 5000 מבקשי מקלט ועבודה שהורשעו בפלילים. נראה שתהליך דומה צפוי בכל אירופה.
מזה כחודש רוחשת וגועשת הארץ בציפייה לפרסום "תוכנית קרי". היו שמועות על תוכנית קשה לישראל והיו על תוכנית סבירה לישראל. כנראה, כמקובל בארצנו, כל כלי תקשורת (כולל הניו-יורק טיימס) הכניס לתוכנית את השקפת עולמו הפוליטית, מעשית, איש אינו יודע את פרטי התוכנית במדויק. הפולמוס סביב גורלה של בקעת הירדן היה מאין "מבחן" לצדדים. מבחן חכם מאוד. מאחר שישראל אמרה שבכל מקרה חיילים ישראלים יישארו על גדות הירדן ומנגד הפלשתינים הודיעו כי במקרה כזה אין "טעם" בהמשך השיחות הרי שפשרה ישראלית בנקודה זו תאלץ את הפלשתינית לתת ויתור מסוים.
עוזריו של קרי מפיצים ידיעות שונות על פרטים שיכללו בתוכנית. חלקם נעימים לאוזן ישראלית וחלקם צורמים. אותו דבר לגבי הפלשתינים. זהו שלב במו"מ שמטרתו להביא את הצדדים לחשוף את עמדותיהם האמיתיות. בינתיים הצדדים מקשיחים עמדות. חבל שהתינוק הפוליטי הזה, בנט, קופץ ומילל כמו ילד שלא קיבל סוכרייה. רגע ההכרעה הוא השבוע האחרון של חודש אפריל שבו מסתיימת תקופת תשעת החודשים של המו"מ. ההיסטוריה לימדה אותנו שהפלשתינים תמיד מחמיצים את ההזדמנויות שניתנו להם להגיע להסכם. נראה לי כי כך יקרה גם הפעם. אם ראש הממשלה חושב כמוני עליו להימנע מלבצע את "הפעימה הרביעית" בהסכם לשחרור אסירים. הרי ממילא כבר חודשים שאין מו"מ.
