את זאב לירון לא פגשתי ואף לא ידעתי שהוא קיים עד שהתגלגל לידי הספר תהומות ושחקים
בהוצאת ידיעות ספרים מאת העיתונאי משה רונן על חייו של אל"ם (מיל') זאב לירון (לונדנר); ספר על איש מדהים, ששרד את אימת אושוויץ, עלה לארץ, היה לטייס בצה"ל ואחרי סיום שירותו כיהן כשליח המוסד וביצע פעולות עלומות במדינות אירופה. כיום מקדיש לירון את זמנו
להרצאות בפני תלמידים על אימי השואה.
הספר רצוף אירועים מיוחדים, חלקם כמעט נסים, על תולדותיו של האיש ששרד. אחד מהם: כיצד יצא מבלוק 11, מקום שאיש ממנו לא חזר.
שלושה - יוסלה רוזנזפט ושני האחים זאב ומשה (מאניֶק) לונדנר - תכננו בריחה מאושוויץ. אסיר נוסף, שהיה בסוד הפעולה, בגד בהם. הם הגיעו ל"שיפוט" לקצין אס אס צעיר, אוטו קלאוס. עונש מוות היה העונש היחיד לכל מי שנתפס בניסיון בריחה מהמחנה. בהוראתו, הועברו לבלוק 11, הנורא אף יותר מבלוקים אחרים במחנה שכולו היה נורא.
"אתם רק חודשיים באושוויץ וכבר ניסיתם לברוח?" - אתם גיבורים, אמר האסיר שקיבל אותם, יעקב קוזלצ'יק. עברו ימים אחדים ואותו קוזלצ'יק, בא לתאם ובהתרגשות רבה הפתיע: "שום דבר לא יקרה לכם. אתם גיבורים. זה בוטל". השלושה הוצאו למחנה בירקנאו, שהיה קצת פחות איום.
כשנגמרה המלחמה חיפש יעקל'ה רוזנזפט את חברו הגרמני מלפני המלחמה, ד"ר מנפרד, שהיה רופא של האס-אס בקטוביץ, בפולין. בעיצומם של ימי המלחמה, אותו רופא היה מוכן לסכן את חייו, לחכות ליד גדר המחנה לחברו, רוזנזפט, ועימו לאחים לונדנר ואחר כך להסתירם בביתו. אבל הם נתפסו לפני הבריחה ולא הגיעו לגדר.
"רציתי לדעת מה קרה לו", סיפר רוזנזפט. "נסעתי אליו, אל העיר שלו, בדרום גרמניה. שמחתי לראות שלא קרה לו דבר. שמעתי מפיו סיפור מדהים.
"בשבת בבוקר, ה-2 באוקטובר 1943, צלצל מישהו בדלת ביתו של מנפרד בקטוביץ. עמד שם רוכב אופנוע, קצין אס-אס צעיר, ששמו אוטו קלאוס. ד"ר מנפרד הכירו מיד: בן של חברו הטוב ממלחמת העולם הראשונה.
"'מה אתה עושה פה?' שאל ד"ר מנפרד את הקצין הצעיר. 'מה אתה עושה פה?!' - הגיב הקצין בתדהמה. 'הגעתי לכאן בעקבות שלושה יהודים, שהתכוונו לברוח ממחנה אושוויץ ולהגיע לכתובת הזאת. הם רצו למצוא אצלך מסתור'.
"הקצין קלאוס התכוון לתפוס את משתף הפעולה עם היהודים והיה נבוך ומבולבל לפגוש את ידיד משפחתו, ד"ר מנפרד" - המשיך רוזנזפט. "עשרים ושש שנים לפני כן, בחפירות, במלחמת העולם הראשונה, הותקפו החיילים הגרמנים בגז. לד"ר מנפרד, שהיה רופא צבאי צעיר, הייתה מסכת גז. כשהבחין שאחר החיילים נחנק, הוריד את המסכה שלו ונתן לחייל, קלאוס, לנשום דרכה. אותו חייל, שד"ר מנפרד הציל את חייו, הפך לידיד טוב שלו ושל משפחתו ובכל שנה נהגו להיפגש עם משפחותיהם.
"קצין האס-אס הצעיר, קלאוס, שמע מפי המלשין מהי הכתובת, שאליה היו אמורים הבורחים להגיע. הוא יצא על אופנועו לקטוביץ, לבדוק מי מתגורר באותה כתובת".
ביום ראשון בבוקר הודיע הקצין לד"ר מנפרד: 'בדקתי את הניירות. הייתה הלשנה שקרית השלושה חפים מפשע'... הוא מיהר על אופנועו בחזרה לאושוויץ - אחרת יוציאו להורג את חברו של ד"ר מנפרד.
באס-אס לא הייתה הפרדת רשויות. הקצין קלאוס היה גם המפקד, גם החוקר, גם השופט וגם המבצע. לא היה לו קושי לבטל את החלטתו הקודמת...
כעבור שנים, בתל אביב, הלכו משה (מאניק) לונדנר וחברו יחיאל דינור (הסופר ק. צטניק) לקולנוע מוגרבי. ליד הקולנוע פגשו את יעקב קוזלצ'יק, שהתפרסם בתל אביב כ"שמשון הגיבור". קוזלצ'יק שאל בהתרגשות: "אתה לא אחד משלושת היהודים הגיבורים, שנתתי להם לצאת מבלוק 11?"
ספר מרגש על תולדות האיש שהיה בתהומות והמריא לשחקים.
