|
בכפולה הפותחת של ידיעות אחרונות מתפרסמת ידיעה מרדנית, היוצאת נגד מערך יחסי-הציבור של משטרת ישראל. ירון דורון ומתי סיבר מדווחים כי כמה שעות לאחר שעבריינים התנקשו בעבריין מתחרה ליד חוף ימה של תל אביב - יפו, ביקשה משטרת ישראל מבית המשפט להתיר לפרסם את דבר מעצרם של עבריינים אחרים, אשר היו בדרכם להתנקש בעבריין נוסף.
"עיתוי תמוה" הוא הביטוי שפותח את הידיעה. "צו אישור פרסום", לשון כותרת הגג. "אחרי החיסול: המשטרה הזדרזה לחשוף סיכול", נכתב בכותרתה. לפי הידיעה, ביום שבו נעצרו החשודים ביקשה המשטרה מבית המשפט לאסור על פרסום הפרשה "כדי לא לפגוע בחקירה". בית המשפט הוציא תחת ידיו צו שאסר את הפרסום עד ה-19 בפברואר, "אלא שאתמול, שעות לאחר החיסול בתל אביב, מיהרה המשטרה לבקש מבית המשפט להתיר את פרסום המעצר". הכתבים מדגישים כי הבקשה לאשר את פרסום המבצע המוצלח נמסרה לבית המשפט שעה שהמשטרה "סופגת ביקורת ציבורית חריפה על תפקודה מול הפשע המשתולל".
משטרת ישראל אומנם מצוטטת כמכחישה כל קשר בין ההתנקשות שבוצעה אתמול בבוקר באזור הומה אדם, ליד מתחם "התחנה" שסמוך לטיילת תל אביב - יפו, לבין בקשתה לאשר פרסום הצלחה קודמת שלה, אולם קוראי הידיעה יתקשו לתת בכך אמון. "המשטרה אומנם מתגאה בכך שסיכלה התנקשות מתוכננת, אך עדיין לא הצליחה לפענח אף אחד מהחיסולים ומניסיונות החיסול שאירוע בתקופה האחרונה", מזכירים ירון וסיבר. לידיעה נלווה תצלום של מפכ"ל המשטרה, יוחנן דנינו, כמו כדי להדביק לו אישית את הכישלון (הקריקטורה היומית של ה עיתון, מאת יותם פישביין, מוודאת כי קוראי ידיעות אחרונות הבוקר יראו את דנינו כאחראי אישית לכישלון).
הידיעה על הספין של המשטרה חריגה בנוף הדיווחים המקומיים, לא רק על משטרת ישראל אלא בכלל. חלק נכבד מהדיווחים שמופיעים בתקשורת הינם תוצאה של מערכי יחסי-ציבור, לא מרידות נגדם. על כן זו ידיעה חשובה, שמסייעת לקורא להבין טוב יותר לא רק מה מתרחש בסביבתו אלא גם מה מתרחש אצל המתווכים שמספרים לו מה מתרחש בסביבתו.
בישראל היום, הנאמן לממסד ובאופן מיוחד למפכ"ל המשטרה, לא מודפס הבוקר תצלום של דנינו. יתר על כן, בכפולה הפותחת של עיתון זה מתפרסמת ידיעה מאת איציק סבן, כתב העיתון לענייני משטרה, המשרתת באופן נאמן את מטרות יחסי-הציבור של משטרת ישראל.
תחת הכותרת " היאחב"ל סיכלה שורת חיסולים בארגון דומרני" מדווח סבן כי "על-רקע החיסול בתל אביב וריבוי אירועי הפשע בשבועות האחרונים, הגיעה אתמול גם בשורה חיובית. היחידה הארצית לחקירת פשיעה בינלאומית (היאחב"ל) סיכלה בשבוע שעבר ניסיון של ארגון פשיעה דרומי לבצע שורת חיסולים בצמרת ארגון הפשיעה של העבריין שלום דומרני".
הידיעה מסתיימת בציטוט מפי "קצין משטרה בכיר", שאמר: "הסרנו את הכפפות. ארגוני הפשיעה הסירו את הכפפות אצלם והן הוסרו גם אצלנו".
|
|
"אם מה שקרה אתמול מול מתחם 'התחנה' בטיילת בתל אביב היה קורה 300 מטר דרומה משם לא היו מפרסמים את זה בכלל ב עיתון, באינטרנט וברדיו, ולא היו מאשימים את המשטרה שהיא אשמה ושהיא פשטה את הרגל. על הערבים האלה מיפו שנרצחים כותבים רק כשהמחסלים שלהם יוצאים מגבולות הגזרה ומחסלים אותם בתל אביב", כותב בוקי נאה בכתב הגנה נרחב על משטרת ישראל, המתפרסם במעריב (ואשר יכול היה לעבור עריכה מוקפדת יותר).
נאה צודק, כמובן, גם אם מעט מגזים. ידיעות כאלה מתפרסמות לעתים, אולם בשולי המהדורות. דוגמה מהבוקר: בסיום ידיעה ארוכה מאת חיים לוינסון על ההתנקשות שבוצעה אתמול בטיילת תל אביב - יפו מופיעים שני משפטים: "באירוע נוסף אתמול נורה גבר בכניסה ליישוב הבדואי שגב שלום שבנגב. האיש פונה במצב קשה לקבלת טיפול רפואי". בעיתונים אחרים גם שני משפטים אלה לא מופיעים.
"בכל גל הפשיעה הזה בשנה-שנתיים האחרונות", כותב נאה בהמשך טורו שבמעריב, "הם [העבריינים] ממש משתדלים ואף אזרח שנקלע לסביבה לא נפגע. מי מאיתנו לא אמר לעצמו פעם: 'שיהרגו זה את זה. שיתפוצצו. שימותו. מגיע להם. אולי ככה אחרים ילמדו את הלקח ולא ילכו להיות פושעים'".
פרשן ישראל היום דן מרגלית מציג תפיסת עולם שונה. ביטויים כמו "תן להם לדלל את עצמם" באים מפי "אזרחים נואשים וקצרי ראות", הוא כותב. לדבריו, "כאשר הפושעים יוצאים ממחילותיהם וממאורות המסתור שלהם לירות בבני מינם לאור השמש בלב הכרך בשבת, הרי זה סימן מובהק שמפלס האימה שלהם מפני המשטרה ירד לשפל המדרגה".
ב ידיעות אחרונות מספקים דוגמה חיה לאוזלת היד של המשטרה. צלם העיתון, שנותר אנונימי, חתום על טור שבו הוא מתאר כיצד לפני כשבועיים איימו עליו עבריינים ודרשו ממנו לחדול לצלם בזירת פשע. לפי הצלם, הוא הגיע לעשות את עבודתו ותיעד במצלמתו רכב בצפון המדינה שאליו הוצמד מטען חבלה. אז הבחין ב"קבוצה של חמישה גברתנים שהחלה לצעוק לעברי שאפסיק לצלם. כשלא הפסקתי, הם החלו להתקרב אליי כשהם מיידים אבנים ומגדפים. אחד מהם ניגש אליי ואיים 'מכאן אתה לא יוצא עם המצלמה שלך'".
לדברי הצלם האנונימי, כל זה קרה כשסביבו שוטרים רבים ולידו "קצין משטרה בכיר". "שאלתי את קצין המשטרה שעמד לידי מה הוא חושב שעליי לעשות. איך לצאת משם בשלום. הגברתנים, מצידם, התגרו בו בלי פחד: 'קדימה, תעצור אותנו'. הקצין הביט בהם וענה לי בפשטות 'לא יודע מה להגיד לך'. בסוף הושגה פשרה: נאלצתי להראות לחבורת הגברתנים איך אני מוחק את הצילומים מזיכרון המצלמה".
ליד טורו של הצלם האלמוני מתפרסמת מפה ועליה מסומנים ניסיונות ההתנקשות האחרונים של עבריינים ברחבי המדינה. בין היתר מוזכר כי ב-6.2.14 הוצמד מטען חבלה למכונית בחניון בנהריה אך התגלה מבעוד מועד. חיפוש בגיליונות ידיעות אחרונות מהימים שלאחר האירוע לא העלה ידיעה על המקרה. אולי אם היה צילום טוב של הרכב היה מתפרסם גם דיווח.
|
|
מידע שגוי יקשה להגיע לאמת אוביקטיבית
|
|
|
במדור חדשות החוץ של ישראל היום מתפרסמת הבוקר ידיעה קצרה הלועגת לבורותם של אזרחי ארצות-הברית. " רבע מהאמריקנים לא יודעים שכדה"א מקיף את השמש". עוד עולה מהידיעה, מאת סוכנויות הידיעות, כי פחות ממחצית "מודעים לכך שבני האדם התפתחו מזנים קדומים יותר של בעלי חיים" וכ-40% טענו שאסטרולוגיה היא "מדעית" או "מעין מדעית".
אם ישראל היום מעוניין לקדם את הידע בקרב קוראיו, ולא רק ללעוג לבורותם של אחרים, הנה שלוש עצות:
א. "מידע שגוי שתקבלו יקשה עליכם להגיע לאמת אוביקטיבית", התריעה בסוף השבוע האחרון טובה ספרא בפני ילידי 21 במאי עד 21 ביוני, וזאת במסגרת מדור האסטרולוגיה "סוד המזלות", שמתפרסם מדי שבוע במוסף "שישבת" של ה עיתון. האזהרה של ספרא טובה לילידי כל ימות השנה. כדאי לעורכי העיתון לקחת אותה לתשומת לבם ולבטל את המדור לאלתר.
ב. מוטב לוותר גם על כתבות כמו זו שהתפרסמה לפני פחות מחודש במוסף "ישראל השבוע" של העיתון. הכוונה לכתבה מאת ד"ר גבי אביטל, שהופיעה תחת הכותרת " צר לי להודיע: העולם לא מתחמם". בכותרת המשנה נכתב: "תיאוריית גזי החממה, שהאג'נדה הירוקה השליטה על העולם, קרסה. המחשבה כי האדם גורם להתחממות כדור הארץ הופרכה, אך הכסף הגדול של תעשיית הירוקים השתיק את מי שהעז לצאת נגדה". אביטל טען בכתבה כי לאדם אין השפעה של ממש על שינויי האקלים העולמיים ולעג לרוב מוחלט של מדעני האקלים החושבים אחרת.
ג. כמו-כן מומלץ לעורכי העיתון, במיוחד בסוגיות שנויות במחלוקת, להקפיד על מתן נתוני מידע ולא להסתפק בדעות, נחרצות ככל שיהיו.
ביום חמישי האחרון הקדיש ישראל היום עמוד שלם להבעת כעס על דבריו של נשיא הפרלמנט האירופי, מרטין שולץ, ששאל מעל בימת הכנסת האם נכון שפלשתיני מקבל 17 ליטר מים ביום בעוד ישראלי מקבל 70.
בישראל היום הובהר כי הנתונים שהציג שולץ שגויים אולם בכל העמוד לא נמסר מידע מוסמך על חלוקת המים. ראש הממשלה בנימין נתניהו צוטט כאומר שהמידע שהוצג בכנסת לא נכון ("הפער יותר קטן באופן משמעותי"). הפובליציסט דרור אידר כינה זאת "עלילת כזב", וציין כי מאז 1967 "עלתה לאין שיעור רמת החיים של הפלשתינים - כולל כמות המים", אולם גם הוא לא סיפק נתונים מפריכים.
ביום שישי דיווח שלמה צזנה כי גם יום לפני נאומו בכנסת טען שולץ שישראל מפלה לרעה את הפלשתינים בחלוקת המים. שולץ טען זאת בפני אנשי שמאל, כתב צזנה, ו"איש מהנוכחים לא התווכח איתו בנושא ולא העיר לו שהעובדות לא נכונות או מגמתיות". הבוקר מדווח צזנה כי בסוף השבוע אמר השר שטייניץ על דברי שולץ כי "הייתה לו מעידה קלה בנתונים ובעובדות". שוב לא נמסרות העובדות הנכונות.
ועוד הבוקר, במדור הדעות של ישראל היום, כותב ראובן ברקו באופן כללי על "שאיבת יתר פיראטית" של פלשתינים בשטחים ועל מי השופכין שלהם שמזהמים את האקוויפרים המשותפים. ברקו מוסיף: "סביר שהר שולץ יודע על הפרויקטים הישראלים היצירתיים עתירי העלות להתפלת מי ים, המאפשרים לישראל לכסות על גירעונות המים ולספק לאזרחיה מים כנדרש, בעוד הערבים משקיעים את משאביהם בהרג ובטרור. ברם, בתור איש מצפון ומידתיות הפריע לשולץ, כנראה, שהישראלים מתקלחים יותר. חבל". לסיום מזכיר ברקו לנשיא הפרלמנט האירופי: "שולצי הנכבד, המידתיות במים מעוגנת כבר בהסכמים".
בהארץ, לעומת זאת, מקדישה עמירה הס את טורה הבוקר ל נתונים בדבר חלוקת מים בין ישראלים ופלשתינים, על-פי אותם הסכמים מידתיים. "החלוקה התבססה על כמויות המים שצרכו והפיקו הפלשתינים ערב ההסכם" מלפני כעשרים שנה, היא מדגישה. לפי הס, בהסכם הביניים מ-1995 (שהיה אמור להיות הסכם זמני וכעבור זמן להתבטל ולהעניק לפלשתינים, כך הם קיוו, שליטה על מקורות המים בשטחם) נקבע כי לפלשתינים מותר להפיק 118 מיליון מ"ק בשנה מתוך המים של שלושת האקוויפרים בגדה המערבית, בעוד שלישראל הותר להפיק 483 מיליון מ"ק בשנה. חלוקה של בערך 80:20.
בהמשך כותבת הס כי הפלשתינים מפיקים היום רק 87 ממ"ק מים בשנה. "הבצורת, המגבלות הישראליות על פיתוח וקידוח בארות חדשות גם במקום אלו שיבשו ומגבלות התנועה הן הסיבות העיקריות. כשלי הניהול הפלשתיניים - משניים", היא טוענת. "ולכן ישראל 'נותנת' - כלומר מוכרת - בסביבות 60 ממ"ק בשנה. אכן, יותר ממה שהסכם אוסלו קבע שתמכור. רוצה לומר: במקום שתקטן התלות הפלשתינית בכובש, היא רק גדלה".
אפשר להתווכח עם הטור של הס, אפשר לטעון שהנתונים שבו מציגים תמונה חלקית של מציאות משק המים בגדה המערבית, אבל לפחות קוראי הארץ זוכים לבסיס נתונים כלשהו להתחיל ממנו את הדיון. מפרוץ שערוריית המים של שולץ ועד עתה לא קיבלו קוראי ישראל היום כל נתון על חלוקת המים בין ישראל לפלשתינים, לא לפי ההסכמים ולא בפועל. רק קביעות כלליות בדבר צדקת דרכנו, טענות בדבר טעויות של אחרים ומידתיות מוסכמת. מעניין מה יהיו תוצאות סקר דעת קהל שיבחן כמה ישראלים (ובישראל היום - יהודים) חושבים שחלוקת המים באזור צודקת ושוויונית.
|
|
" להלאים את הדסה, ולפקח עליה כמו על בנק", לשון כותרת טור מאת איתן אבריאל, עורך אתר " דה מרקר" וממייסדי ה עיתון.
"כל ארגון שהגיע לגירעון של מיליארדי שקלים ונזקק להזרמה (או מחיקת חוב) של כספי ציבור - צריך לעבור לידיו של הציבור, צריך לעבור החלפה של כל ההנהלה וצריך לעבור ארגון מחדש", קובע אבריאל. "[...] גוף חצי־ציבורי כמו הדסה צריך לעבור לידי המדינה, שצפויה להזרים אליו מאות מיליוני שקלים. אלא שבאופן מוזר, אפילו אנשי האוצר לא מתלהבים מהרעיון. הטיעון שלהם נגד הפיכת הדסה לממשלתי הוא שמצב בתי החולים שהמדינה שולטת בהם לא בהכרח טוב יותר, ובדרך יאבדו אולי התרומות של נשות הדסה - הפסד הכנסה שיגיע למאות מיליוני דולרים. אלא שכל חלופה אחרת רק תחמיר את ההפנמה שבמגזר הציבורי הישראלי אין דין ואין דיין, ומי שנתפס ברשלנות בכספי ציבור יכול להמשיך להתנהל באותה דרך".
"להפריט את הדסה", כותב עומר דוסטרי, מפעיל הבלוג " למה לא פוליטיקה עכשיו", במדור הדעות של מעריב. "העובדה שהדסה כשל בשימוש בשר"פ אינה מהווה אינדיקציה לכך שהבעיה נמצאת באמצעי עצמו, וייתכן כי שימוש בשר"פ בבתי חולים ציבוריים דווקא יניב פירות", כותב דוסטרי.
"[...] כשהדסה כבול עדיין במעורבות ממשלתית, לא ניתן לומר בפה מלא שהוא פועל באופן פרטי (הסכמי השכר נשלטים על-ידי המדינה וההסתדרות). מדוע, אם כן, שהמדינה לא תנצל את המשבר הנוכחי בכדי להפריט לחלוטין את הדסה? מדוע להסתפק בחצי צעד, במקום לצעוד קדימה בגאון ולתת לשוק החופשי לסדר את העיוותים שהמדינה יוצרת בעצמה? [...] אך טבעי הוא להפוך את השר"פ בהדסה מיחידה אחת לבית חולים פרטי גדול, ובד בבד - להכניס את בתי החולים הציבוריים למסלול הפרטה מדורג, באמצעות הכנסת שר"פ למתחמיהם".
|
|
יעל ברנובסקי מדווחת בתחתית עמוד 15 של ישראל היום על הקמת ועדה מקצועית שתגבש נהלים בנוגע ל חופש הביטוי במערכת החינוך ותמסור בעוד כשלושה חודשים את המלצותיה לשר החינוך שי פירון. בכתב המינוי נכתב כי הוועדה "תגדיר מחדש את הנהלים המתייחסים לגבולות חופש הביטוי של עובדי הוראה במערכת החינוך, במטרה להרחיב את מקומו וסמכותו של המחנך מ'סוכן להעברת ידע' למי שמייצר דיון מעמיק, תוסס ומסעיר המפגיש את תלמידיו עם דילמות קיומיות, והמבקש להכינם לחיים של משמעות".
במעריב שמים את הדגש על כך שאחד מחברי הוועדה יהיה אדר כהן. "המפקח על לימודי האזרחות שהודח יכהן כחבר בוועדה לשיח הפוליטי", לשון הכותרת מעל ידיעה מאת רעות וילף. לפי הידיעה במעריב, בראש הוועדה צפוי לשבת, לצדה של יו"ר המזכירות הפדגוגית רחל מתוקי, ד"ר אריק כרמון, מייסד ונשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, מו"ל אתר זה. וילף מציינת כי המכון הוא "גוף המזוהה עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית".
ב הארץ מדווחת ירדן סקופ כי היום ייבחר מפקח חדש למקצוע האזרחות, כשנה וחצי לאחר שאדר כהן "פוטר בשל לחץ פוליטי של גורמי ימין". בשל אי-מינוי מפמ"ר חדש, כותבת סקופ, נמשך בזמן זה שכתוב הספר המרכזי ללימוד אזרחות, "להיות אזרחים בישראל". לפי דיווחה, "היועץ האקדמי היחיד שמונה לפקח על השכתוב הוא ד"ר אביעד בקשי", איש המכון לאסטרטגיה ציונית. סקופ מציינת כי המכון הוא "גוף ימני שמתח בעכבר ביקורת על תוכנית הלימוד באזרחות".
ב ידיעות אחרונות כותב תלם יהב על דיון שיקיים הבוקר בג"ץ בהרכב מורחב בשאלת "חוק החרם", הקובע כי ניתן להטיל סנקציות כלכליות על אדם או גוף הקורא להטיל חרם על ישראל או על אחד ממוסדותיה. בטור פרשנות נלווה כותב בעז אוקון כי "החוק הזה מסוכן משום שמה שמוצג, מתוך צדקנות והתמסכנות, כמידה כנגד מידה - כלומר שהמדינה תגביל את מי שמחרים אותה - הוא למעשה ניסיון של המדינה לסתום את הפה לאנשים".
גם מאמר המערכת של הארץ מוקדש לדיון בבג"ץ. "אף כי טרם הוגשו תביעות על-פי החוק, לעצם קיומו יש אפקט מצנן ומרתיע שכבר פוגע בחופש הביטוי של אזרחי המדינה", נכתב במאמר. "על כן מן הראוי שבג"ץ יפסוק שהחוק אינו חוקתי, שכן הוא פוגע בחופש הביטוי, כמו גם בחופש המחשבה והמצפון".
|
|
במדור הרכילות היומי של ידיעות אחרונות, "העלוקה", מדווח צחי קומה על היחסים הטובים שבין הזמר אייל גולן לבת זוגו רוסלנה רודינה. לפי הידיעה, "ביום חמישי האחרון ביקרו השניים בקברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון, ולאחר מכן ערכו סעודה חגיגית יחד עם בני פרץ, מנהלו האישי של הזמר. יום לאחר מכן הוא כבר פינק אותה בפרחים ליום האהבה". רומנטי.
|
|
