הפוסל, במומו פוסל, גם אם הפוסל הוא העיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים. ביטאון השמאל הקיצוני, כמו רבים במחנה האנטי-ציוני, אינו רואה פסול בהתרפסות לפני עבריינים, ובלבד שאינם יהודים.
כך בכל הנוגע למסתננים הבלתי-חוקיים לארץ, שלפני היותם "פליטים" (ואחרי שעזבו את מצרים אינם יכולים להיחשב כפליטים) או מבקשי עבודה, הם מסתננים בלתי-חוקיים, כלומר עבריינים. כך בכל הנוגע לרבבות המחבלים במדים ובלא מדים שהגיעו ארצה בחסות "שלום" אוסלו ופתחו במלחמת אוסלו נגד אזרחי ישראל. כך בכל הנוגע למכחיש השואה מחמוד עבאס, שנושא הכחשת השואה נמחל לו אחרי שהשמיע אמירות אחדות שהפכו אותו ל"שותף" ל"שלום" בעיני מי שרוצה למכור את ישראל תמורת "שלום".
ביטאונם של המתרפסים לפני עבריינים חוזר שוב ושוב על שקר "הכיבוש" ודוחק בראש הממשלה להביא לאובדנה של ישראל על-ידי הסגרת לב הארץ לאויב, ונציג בכיר שלו מקבל במה קבועה ביומן השבוע בערוץ "הממלכתי" הראשון בערב שבת כדי לדקלם את שקר "הכיבוש".
קשה להתעלם מהמסר המעוות שמדינת ישראל מעבירה לאויביה: אזרחים שומרי חוק ומשלמי מיסים, המשרתים בצה"ל בסדיר ובמילואים, וכל חטאם הוא שבחרו לגור - שומו שמים - מעבר ל"קו הירוק", מיועדים לגירוש גזעני במסגרת השלום החזירי, רק בשל היותם יהודים. כמובן שמייד יקומו צבועים ומתחסדים ויטענו שגזירת הגירוש מיועדת נגד אזרחי ישראל באשר הם, ולאו-דווקא נגד יהודים, אבל איש אינו חושב ברצינות שאזרח ישראלי תושב סח'נין, למשל, שירצה לגור ברוואבי או בשכם, יגורש בגלל היותו אזרח ישראלי.
על-פי האידיאולוגיה של העיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים, המתנחלים נחותים מכל אזרח אחר, ומותר לגרשם מבתיהם בארצם תמורת שלום ואפילו תמורת "שלום", וגם להקפיאם כמחווה למכחיש השואה מרמאללה. באוכלוסייה הישראלית אין קבוצה אחרת הסובלת ממזימות כה מרחיקות לכת, ועצם קיומה של קבוצה כזאת, הוא לצנינים בעיני מי שעקרונות הדמוקרטיה בעיניו אינם חלים על זכויות האדם והקניין של יהודים בארצם.
הממשלה, המצויה כיום תחת איומי חרם כדי לאנוס אותה לבצע מדיניות שמשמעותה התאבדות למען "שלום", צריכה להפסיק להתרפס לפני העבריינים וסייעניהם באשר הם ולהתחיל להעדיף את זכויות האדם של כלל התושבים, לרבות יהודים תושבי יהודה ושומרון.
