"מה התאריך העברי היום?", שאל אותי המוכר, שרצה לרשום לי חשבונית מס, בגין קנייה מסוימת שביצעתי אצלו. "היום תאריך כג באדר א", השבתי לו. המוכר הרים - בפתאומיות - מבטו מפנקס החשבוניות שאליו רכן ואמר לי, במידה מסוימת של כעס: "אתה לא רואה שאני עסוק? אולי תגיד לי מה התאריך הנכון?" חייכתי אליו והשבתי לו: "זה התאריך הנכון, מה הבעיה?" סיימתי תשובתי בשאלה נגדית.
"אני מתכוון לתאריך שמשתמשים בו", אמר לי המוכר, בנימה קלה של נזיפה. "אה", אמרתי לו, "אתה מתכוון לתאריך הגרגוריאני. התאריך הגרגוריאני היום הוא 23.2.2014". משסיים לרשום את חשבונית המס, הפנה אלי מבטו ושאל אותי: "דרך אגב מאיפה אתה יודע מה התאריך העברי, היום?", חייכתי ועניתי לו בגאווה: "אני כותב,
יום יום, על כל מסמך ומכתב שלי את התאריך העברי העדכני ובסוגריים (או מתחת לתאריך העברי) מופיע במכתב או במסמך שכזה, התאריך הגרגוריאני".
לא רבים יודעים, לפני קרוב למעלה מ-15 שנה, נחקק חוק השימוש בתאריך העברי. חוק זה קובע, כי התאריך העברי יצוין בכל מכתב רשמי, בשפה העברית, הנשלח על-ידי רשות ציבורית ובכל הודעה רשמית לציבור, בשפה העברית, המתפרסמת מטעמה. המחוקק הגדיר את המונח
"רשות ציבורית", באופן גורף, כרשות הכוללת בחובה את המדינה ומוסדותיה, רשות מקומית, מוסד חינוך רשמי, כמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, מוסד להשכלה גבוהה, תאגיד שהוקם בחוק, כמו-גם חברה ממשלתית. חוק זה קובע, כי התאריך הלועזי, קרי, התאריך הגרגוריאני, יצוין - נוסף על התאריך העברי.
הלוח הגרגוריאני, המוכר גם בשם לוח השנה הגרגוריאני או לוח השנה האזרחי או גם לוח השנה הלועזי, הינו לוח השנה שהונהג בצו של האפיפיור גרגוריוס ה-13 בשנת 1582. לוח זה מתבסס על הלוח היוליאני שהונהג על-ידי יוליוס קיסר, דיקטטור האימפריה הרומית, ששלט באימפריה הרומית משנת ה-100 לפני הספירה עד שנת 44 לפני הספירה, כאשר הוא הרחיב את גבולות הרפובליקה הרומית ואת תחום השפעתה של התרבות הרומית אל תוך גאליה.
הלוח הגרגוריאני משמש ברובן המכריע של מדינות העולם לקביעת מועדים "אזרחיים", כלומר, מועדים שאינם דתיים-פולחניים, כאשר מן הראוי לציין, כי בכנסייה הקתולית ובכנסיות הפרוטסטנטיות הוא משמש גם לקביעת מועדים דתיים. אין כל ספק, כי הלוח הגרגוריאני השתלט על אורך החיים היומיומי, גם בישראל, כאשר חוזים, המחאות, מסמכים משפטיים ומסמכים בעלי אופי רשמי, נושאים - דרך כלל - את התאריך האזרחי ולא את התאריך העברי.
זכור לי היטב - עוד מימי כסטודנט שקדן, בפקולטה למשפטים, בימים שבהם טרם פרחו, כפטריות אחר גשם, בתי הספר למשפטים - מקרה שלמדתי, בו בעל בית התעקש ששוכר הדירה שלו ישלם לו את שכר הדירה החודשי, לפי התאריך העברי. כאשר - מחמת חוסר שימוש יומיומי, בתאריך העברי - שכח הדייר לשלם דמי שכירות במועד, דחה בית המשפט את תביעת הפינוי שהגיש בעל הדירה, בנימוק שהשימוש בתאריך עברי אינו שימוש שגרתי ונפוץ. לכן, פסק בית המשפט, באותו עניין, כי אין להטיל, חיוב בלתי סביר על דייר, לעמוד בתאריכי תשלום לפי הלוח העברי והוא ראה בשכחה זו שלו, משום פגם הניתן לתיקון, אשר אינו מצדיק את פינויו של הדייר מהדירה, כפי שדרש בעל-הבית בתביעה המשפטית שהגיש הוא נגד דייר זה.
נשוב אל חוק השימוש בתאריך עברי. בהתאם לחוק זה, הרי רשות ציבורית חייבת לקבוע הוראות בדבר השימוש בתאריך העברי, בהודעות ובמסמכים רשמיים המוצאים על-ידה, בהנחיות מנהליות.
עוד נקבע בחוק זה, כי הוראות החוק לא יחולו על רשות מקומית שמרבית תושביה אינם יהודים, כמו-גם, על מוסד חינוך רשמי ומוסד להשכלה גבוהה, ששפת ההוראה בהם אינה עברית. לאחרונה, הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק שיזמו אותה ח"כ
אלעזר שטרן, זבולון קלפה, פנינה תמנו-שטה,
יעקב אשר,
איתן כבל,
יעקב מרגי,
יעקב ליצמן,
דוד צור ומשה זלמן פייגלין, לפיה יצוין התאריך העברי, בתעודה מזהה רשמית, המוגדרת כתעודה המונפקת על-ידי רשות ציבורית, שבה מופיע מספר הזהות של נושא התעודה, כאשר תאריך עברי זה לא ייכלל בתעודה מזהה רשמית של אזרחים שאינם יהודים.
בהצעת החוק שהוגשה ליו"ר הכנסת והונחה על שולחן הכנסת, בחודש דצמבר האחרון, נכתב, כי סקר שנערך לקראת חגי תשרי, בשנת תשעג, מצא, כי למעלה מ-50% מהציבור בישראל, אינו יודע מה הוא התאריך העברי של יום הולדתו. כמו-כן נמצא, כי עבור 41% מהציבור הישראלי, לוח השנה העברי אינו משמעותי, כאשר התופעה בולטת - במיוחד - באוכלוסייה המגדירה עצמה, כלא דתית. כיום, נעדר התאריך העברי מרישיון הנהיגה ומהדרכון.
חבל, כי הגענו למצב דברים, שיש לכפות - באמצעות החוק - שימוש בתאריך עברי, שעה, שלעניות דעתי, השימוש בתאריך העברי, הוא סימן לזהות יהודית ולבידול מן הסובב. מתברר, כי הקפדה על ברית מילה, חשובה לציבור הישראלי, אשר קרוב ל-99% ממנו, מלים את בניהם הזכרים ואילו ל-41% מהציבור הישראלי, אין כל זיקה וכל יחס ללוח השנה העברי. מן הראוי שמערכת החינוך תגביר ותטמיע את השימוש בתאריך העברי, כדי למנוע מצב דברים שדבר זה ייעשה, באמצעות חקיקה. גאווה לאומית, אינה בהכרח שוביניזם ואינה בהכרח דיכויו של האחר, קרי, דיכויו של המיעוט שאינו יהודי, המתגורר בינינו והינו בעל אזרחות ישראלית, לכל דבר ועניין.
גאווה לאומית וזהות לאומית אינם דברים שניתן להקנות אותם מכוח חקיקה. גאווה לאומית וזהות לאומית, הינם דברים שהינם פרי חינוך והקניית ערכים, בבית ובמערכת החינוך. בארצות הברית של אמריקה, נפתח כל משחק של כדור בסיס (בייסבול) והדברים נכונים גם לגבי משחקים מרכזיים כמו אליפות הפוטבול השנתית, הידועה ומוכרת בשם
"סופרבול" שבה זמר או זמרת מוכרים, שרים את ההמנון הלאומי, יחד עם כל הקהל, קודם שמתחיל המשחק. כמעט ליד כל בית בארצות הברית, תמצאו את דגל ארצות הברית מתנופף 26 שעות בימימה, בגאווה בלתי מסותרת, תוך שהוא מתמסר לרוח מצויה ולרוח בלתי מצויה. כל תלמיד בית-ספר בארצות הברית, פותח את יום לימודיו בשבועה לדגל ולמיטב ידיעתי, הדבר נעשה מרצון חופשי ולא מתוך כפייה חוקית.
סוף דבר. הגיע - סוף סוף הזמן - שרשויות החינוך ומי שמופקד על צמיחת וגידולו של הדור הבא, יבינו, כי עם ללא עבר, הינו עם ללא עתיד ועם ללא שורשים לא יחזיק מעמד במדינת ישראל, לאורך שנים. החינוך למורשת ולערכים לאומיים, כמו-גם טיפוח גאווה לאומית, הם הם השורשים המחזיקים את האילן. ללא שורשים אלה, אין לאילן כל אחיזה באדמה. יחוקקו המחוקקים, שורה של חוקים, דוגמת החיוב לעשות שימוש בתאריך עברי או חוקים הקשורים לדגל ולסמל, האוסרים שימוש בדגל המדינה לשם מסחר, עסק או משלח יד, אלא על-פי רישיון או כתב היתר מאת שר הפנים וחוקים דומים לכך. כל עוד לא יחונך הנוער,
כל עוד לא יבינו כלל אזרחי המדינה, גאווה לאומית מה היא, לא יהיה לנו עתיד במדינת ישראל ואפילו תעשינה רשויות המדינה, שימוש יומיומי ותכוף בתאריך העברי. גאווה לאומית צומחת מתוך הנפש ומתוך העם ואין מצמיחים אותה, מתוך חקיקת הכנסת.