אודה על האמת. מאז שאני הייתי בצבא, משנת 1966, סדיר מילואים, פציעה, התנדבות, כמעט להיהרג שוב ביום כיפור ההוא, עוד מילואים בהתנדבות וכו' וכו' - איני זוכר חרדי אחד שפגשתי שם,
חוץ מכמה פקחי כשרות במטבח הצבאי.
הם מעולם ולעולם יהיו "תורתם-אמנותם".
מצביעי ש"ס כן שירתו. זה היה אצלם בגן. התפללו, אבל שירתו בכל המשימות. מצביעי ש"ס היו שומרי מסורת אבל לא חרדים. המפד"ל-כמובן שכן. כך גם ממשיכיהם כיום, ובגדול.
אז אני שואל עצמי כעת:
מה יום מיומיים? למה דוקא עכשיו שוויון בנטל שלא היה פה מעולם? אולי זה דוקא שמאלנים מסוימים, הם שלא רוצים לשרת "אידאולוגית", אלא לכייף בטיולי מורשת בהודו-דרום אמריקה-ניו-זילנד???
אולי לכן יש את כל הרעש?
ותחשבו על זה.
