חצי האי קרים בכלל איננו אוקראיני. למעשה רק חרושצ'וב בשנות ה-50 החליט להעבירו ל"רפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית", מן הסתם כבן אוקראינה מסור. חשיבותו האסטרטגית של האי ברורה לכל ואין צורך להרחיב, חשיבותו ההיסטורית והתרבותית לרוסיה עצמה ראויה להתייחסות מעמיקה יותר בתקשורת.
מבחינת פוטין וממשלו, ולדעתי של רוב העם הרוסי, קרים נתפס כחבל מולדת היסטורי, מקום שנלחמו עליו בעבר, ומיטב משורריה וסופריה של רוסיה שהו בו וכתבו בו. השילוב של כל הגורמים הללו מוביל למסקנה הבלתי נמנעת כי פוטין ורוסיה לעולם לא יוותרו על קרים, ובעקיפין על כל צדה המזרחי של אוקראינה.
נכון, שמאז התפרקות ברה"מ השלימה רוסיה עם עצמאותן של אוקראינה ושאר מדינות ברה"מ לשעבר, למרות שרובה של אוקראינה הוא שטח רוסי מכל הבחינות: אוכלוסייה, שפה, תרבות וקשר היסטורי חזק. אולם, בעיני הרוסים ישנו קו אדום: הצטרפות של אוקראינה או בלרוס לנאט"ו במערב, הצטרפות של קזחסטן לכל ברית אנטי רוסית (בעיניהם) ואבדן ההגמוניה בקווקז.
אם במערב היו מבינים את הקו האדום הזה, בשלושת החזיתות, אולי היו נמנעות מתיחויות רבות בעשורים האחרונים. המערב לא היה מעודד את גאורגיה להתגרות ברוסיה בשנת 2008. המערב לא היה תומך במהפכה הלא ברורה באוקראינה בימים אלו. מבחינתה של רוסיה, ההצטרפות המהירה של הארצות הבלטיות לנאט"ו ולאיחוד האירופאי (ולפני כן הצטרפותן של כמעט כל חברות "ברית ורשה" לנאט"ו) הייתה מבחינת רוסיה מחטף מערבי.
המהפכה האוקראינית הזו, כאמור, איננה ברורה כלל. צעדיה הראשונים של הממשלה הזמנית בפרלמנט היו ביטול זכויות המיעוט הרוסי (למשל ביטול מעמד השפות האזוריות: הכוונה לרוסית). בצדדיה של המהפכה הזו נמצאות תנועות אנטישמיות וגזעניות.
ניהול חובבני
לדעתי המערב שגה בתמיכה במהפכה זו, שכלל לא ברור כי היא מייצגת את רוב הציבור האוקראיני. אם המערב היה נוהג בחכמה הוא היה מקדם פתרון של משאל עם מקיף, עם משקיפים מחו"ל. מבחינה זו המערב נהג באינסטינקטיביות: נפלה לידו הזדמנות ל"עקוץ" את פוטין ורוסיה, והוא מיד נהג כך, ללא מחשבה. במצב דברים שכאלו, ברור לנו עתה כי תגובתו של פוטין הינה כמעט מובנת לחלוטין. אני אעיז לומר שאולי הוא הצד האחראי יותר בסיפור זה, מכיוון שצעדיו מדודים ומוגבלים רק לאזור "רוסי" באוקראינה. המערב לצערי כבר הוביל את הבלקן לשפיכות דמים נוראית (יוגוסלביה: בוסניה, קוסובו ועוד) כאשר ניהל משבר חמור בצורה חובבנית.
רוסיה, סין ואפילו חלק ממדינות המערב, לא מקבלות את עיקרון הריבונות העצמית ללא הגבלה. זאת אומרת כי לא לכל עם ניתנת עצמאות: לא לבסקים, לא לקורסיקנים, ולא לעשרות עמים בקווקז הרוסי למשל. פוטין חושש כי המערב יתמוך בכל התקוממות עממית ברוסיה. הוא לא מוכן לקחת את הסיכון הזה, מה גם שזה נראה בעיניו צבוע לחלוטין, ונובע רק מרצון לפגוע ברוסיה ולא מאמונה אמיתית ברעיון ריבונות העמים.
להערכתי, פוטין איננו הרשע הסובייטי כפי שהוא מוצג, להפך, פוטין הוא מנהיג "אמיתי" ואיננו דיקטטור במובן האסדי של המלה. פוטין נוהג לפי השקפת עולם מגובשת, בצורה שקולה יחסית. הניסיון להציג את ארה"ב כמעין "מגינת הצדק" צבוע לחלוטין. במקרה האוקראיני, חוסר תשומת הלב המערבית, גרמה להחרפת המשבר. אם המערב לא היה מגבה את המשטר החדש באוקראינה (שהוא כלל לא ברור) אלא בוחן ברצינות ובקפדנות את המצב, מנסה לגבש פתרון ביחד עם רוסיה (למשל ועידה רוסית-אירופאית) ודואג לשמור על זכויותיה של רוסיה באוקראינה (שנקבעו עוד בשנות התשעים בהסכמה משותפת) הרי שלא היינו מגיעים למשבר הזה. עכשיו אנו מבינים שחוסר תגובה מצד פוטין הוא חסר הגיון לחלוטין. נשאלת השאלה, האם המערב פשוט לא חשב עד הסוף (ואם כך הוא אשם בחובבנות) או שדווקא כן חשב עד הסוף, ובכל זאת החליט להחמיר את המצב (ובכך הוא אשם בחרחור מלחמה)?
