רבבות בקרב הישראלים הוותיקים ומאות אלפים בקרב ה"רוסים" בארץ בטוחים שלרומן זדורוב המרצה מאסר עולם על רציחת הילדה בבית הספר בקצרין תפרו תיק. ייתכן מאוד שזדורוב באמת קורבן - אך לא הקורבן של מערכת אכיפת החוק.
לדעתי הוא נפל קורבן של כמה גורמים. ראשונים שהפילו אותו לפח היו עורכי הדין שיעצו לחזור מההודאה ולטעון לחפותו. ובכך העניקו לו שירות דוב. הם היו בטוחים שיזכו במשפט - אך טעו בגדול. את המחיר משלם זדורוב. אם הוא הרוצח - אז העצה הטובה ביותר במקרה היה להודות, להביע חרטה, לבקש רחמים, התחשבות בעבר הנקי - אז היה מקבל מאסר של 25 שנים - ועל התנהגות טובה היו מנכים לו שליש - והוא היה יוצא לחופשי בעודו עדיין איש יחסית צעיר. ופרק גדול של חייו לפניו.
הגורם השני ש"דאג" לנפילתו של זדורוב (בלי שהתכוון לכך) - התקשורת שהתעסקה יתר על המידה בפרשה. מהיום הראשון הפרשה זכתה לתשומת הלב המיוחד אצל כלי התקשורת המרכזיים בארץ.
בכל הדיווחים בלטה מגמה אחת: לפקפק בגרסתם של החוקרים, להוכיח שהמשטרה תפסה את האיש הלא נכון. התקשורת נתנה במה לכל מומחה - אמיתי או מתחזה - שהיה מוכן לעלות גרסה משלו, פרסמה כל בדל של מידע: רכילויות, שמועות, שיחות במוניות או ברחובות. העלתה כול מיני אפשרויות: חבורת ילדות, נקמה, סכסוך בכיתה - מה לא היה. רק לא זדורוב, שהודה ברצח בחקירה, הודה לפני המדובב, ידע פרטים מוכמנים, לא זכר לאן זרק את בגדי העבודה שלו בהם היה במקום ובזמן הרצח, ובסוף גם שיחזר את המעשה מול המצלמות.
המשטרה שלנו אשר במקרים לא מעטים פועלת בשלומיאליות, מאבדת ראיות, משאירה קצוות לא סגורים, מצטיינת באי-דיוקים, לא עושה שיעורי בית, מאחרת עם העדים וכדומה - באור העובדה שכול זרקורי התקשורת היו מופנים אליה - נאלצה לעשות לשם שינוי עבודה מקצועית, בדקה כל גרסה, שהעלו בתקשורת, שללה כל אפשרויות אחרות, הקדישה לתיק שנים של עבודה כי לא הייתה לה ברירה. ורק אז העבירה ביחד עם הפרקליטות (שגם הייתה זהירה מאוד) את התיק לשופטים. בעבודה המושקעת הזאת החוקרים לא השאירו לשלימזל זדורוב סיכוי לזכות בגלל איזה טעות של החוקרים. ואם יש לו על מי להתלונן - אז על התקשורת.
למה התקשורת הפנתה את כל זרקוריה אל הפרשה? למה שוב ושוב התעקשה להאשים את המשטרה בטעות? כידוע, כבר מההתחלה הפרשה זכתה לתשומת ליבם המיוחדת של העיתונאים. מאין האהבה המסורה והחזקה כזאת למהגר אלמוני?
מגני זדורוב בין השאר מצביעים על העובדה כי הקטגוריה לא הצליחה לנמק מה היו המניעים של זדורוב, מדוע הוא רצח. גם לי אין תשובה על השאלה - אך המניעים של התקשורת ברורים לי לחלוטין. התקשורת מיד זיהתה בפרשה פוטנציאל אדיר לקידום האג'נדה שלה והיא במקרה זה: להראות לכל העם איזה מפלצות מגדלים בהתנחלות קצרין - וככול שמהר נתפטר מהעיר החוטא ומרמת הגולן כולה ככול שמהר נמסור את השטחים לאסד - כך ייטב. אבל כשהמשטרה הצביע על איש זר לעיר, שלא נולד בה, לא גדל, נטע זר - הקונצפציה קרסה.
העיתונאים לא היו מוכנים לוותר. הם פמפמו את כל קול ספק, כול גרסה שקושרת את הפרשה לעיר וסביבתה, כמעט בכוח ניסו להכריח את החוקרים להפיל את האשמה על מישהו מתוך העיר - והתאמצו במשימתם עד כדי כך שבגזר הדין השופטים מצאו לנכון לנזוף בתקשורת על ההתנהגות. וכאמור - שללו מזדורוב תקווה לצאת לחופשי לו מחמת הספק...
