מרוב עיסוק בשנה שנתיים האחרונות במאבק (הצודק) נגד ניצול ועושק שדות הגז של המדינה מצד טייקונים ובעלי הון, דומה כי נשכח מעט ו"נבלע" משהו סיקור תקשורתי של עושק גז מסוג אחר, וכוונתי לעושק המתמשך של צרכני הגז הביתי לבישול (ולהסקה) מצד חברות הגז השונות.
מסתבר כי בשקט, בשקט, בהדרגתיות ובהתמדה העלו בשנים האחרונות חברות הגז הביתי הן את מחיר קוב גז לצרכן והן את התשלום הקרוי דמי שימוש קבוע לחודש. וכיום צרכן גז ביתי ממוצע משלם עבור תשלום כולל של הגז שהוא צורך בכמה עשרות אחוזים יותר מששילם לפני 4-5 שנים. מדובר בהעלאה מצטברת גבוהה ללא הצדקה כלכלית אמיתית. במיוחד העלו חברות הגז הביתי אתמה שמכונה "מחירי דמי שימוש חודשי" ובמקומות מסוימים מתקרב סכום דמי שמוש ל-40 שקל לחודש (כולל מע"מ) וזה לא כולל תשלום עבור צריכת הגז (לפני מונחים חשבונות גז) גם אם צרכן לא צורך ולו סמ"ק אחד גז הוא יצטרך לשלם "דמי שירות" מדי חודש (אגב עבור מה בדיוק?). די להעיף מבט במאזנן של חברות הגז ולראות את ריווחיהן הגבוהים המכובדים שנוצרו על חשבוננו ומעושק כספנו. השתמשתי במילה עושק ולא בכדי, הסתכלתי במילון עברי מדובר וראיתי כי אחד הפירושים של המילה עושק הוא "מחיר מופקע בעבור מוצר, גזלנות".
העובדה שחברות הגז מוכרות גז למגזר הציבורי במחיר מופחת בעשרות אחוזים, לעתים אף ב-כ50 פחות מזה שמשלם צרכן הגז הביתי ובכל זאת מרוויחות נאה, ממחישה אולי בצורה הטובה ביותר את גודל עושק וניצול צרכן הגז הביתי.
לקוי ומזלזל
חברות הגז הביתי "לא סופרות" במיוחד את צרכן הגז הביתי מבחינתן הוא "לקוח שבוי "שלא יוותר ולא יכול לוותר על גז שהוא כידוע מצרך חיוני בסיסי. גם כיום שוק הגז הביתי הוא ריכוזי ולא תחרותי. המעבר של צרכנים בין החברות הוא בהיקף קטן ומצומצם יחסית לא רק בשל העדר תחרותיות אלא גם בגלל חסמים ובשל כך שהמעבר כרוך בטרטור מסוים וגם בגלל שמרנותו והיותו של הצרכן הישראלי צרכן אדיש המשלים בלית ברירה עם זה ש"עושקים אותו". והעובדה שהצרכן הגז הביתי הממוצע הוא "צרכן שבוי" שלא ממהר לעבור מחברה לחברה גורמת לכך שחברות הגז הביתי לא מרגישות צורך לשפר את השירות לצרכן. והתוצאה מכך שהשירות בחלק ניכר מחברות הגז לקוי ומזלזל. הדבר מתבטא בכך שלא תמיד קיים מענה מהיר לטלפונים או לפניות של הצרכן, זמני הגעת טכנאי החברות לא תמיד מהירים, בלשון המעטה, ועוד כהנה וכהנה. אני מניח שיש חברות שהשירות בהם סביר אבל באופן כללי ניתן לומר כי השירות של רוב חברות הגז לקוי.
אני מבקש להביא מקרה אישי שלי שימחיש את הזלזול בצרכן הגז הביתי. סיפור אמיתי: באחד הימים הרגשתי ריח של גז מתמשך בתוך הבית. התקשרתי בבוקר אותו יום לחברת הגז שלי שהיא חברה גדולה וידועה והבטיחו שיבואו תוך מספר שעות. הטכנאי הגיע לבסוף בשעות אחר-הצהריים המאוחרות ממש לקראת ערב, בדק וגילה כי מקור הריח בדליפת גז מברז הגז הקטן בתוך הבית וקבע שצריך להחליפו אבל טען שהוא לא הביא עמו כלים ולכן יבא מחר להחליף את הברז. בינתיים הוא סגר את ברז הגז הראשי והסביר לי כי הוא חייב לנתק אותי מהגז "כי זה מסוכן". בלית ברירה נשארתי בלי גז שעות רבות. למחרת, הטכנאי הגיע בשעה 12 בצהריים הביא עמו ברז קטן וגבה 200 שקלים עבור הברז הקטן בלבד. אני מניח כי עלות הברז עלתה לחברת הגז 10-20 שקלים לכל היותר. אם מקרה אישי זה (ויש לי מסמכים וקבלות בעניין) הוא לא זלזול ועושק אז מה כן. אני מניח שלקוחות רבים של חברות הגז הביתי עברו מצד חברות הגז שלהם חוויית זלזול ועושק מסוג זה או דומה.
הסובלים אולי יותר מכל מהעלאה המתמשכת של מחיר הגז הביתי לצרכן הם משפחות מרובות ילדים, אוכלוסיות חלשות, תושבי ערי פיתוח ומגזרים חלשים בחברה הישראלית הצורכים במקרים רבים כמות גדולה יותר של גז בגלל מספר נפשות גדול יותר בבית, תרבות אירוח משפחתי מסורתי, ושהייה יותר ממושכת בבית. אוכלוסיות חלשות אלה כך אני מעריך משלמות לעתים תעריפים גבוהים יותר גם על מחיר צריכת הגז עצמו מאשר אוכלוסיות חזקות, שכן אוכלוסיות חזקות יודעות לעמוד על זכויותיהם, מקושרות, יודעות להתאגד, להשוות מחירים וללחוץ על חברות הגז ולכן קרוב לודאי משיגים במקרים לא מעטים מחירים ותעריפי גז זולים יותר מאוכלוסיות חלשות.
אין תחרות אמיתית
יהיו שיאמרו כי מחיר גז של 200-150 שקל עבור צריכת גז אינו בשמיים וזה לא נורא, אבל למשפחה שהכנסתה 4000-5000 שקלים וגם למשפחות רבות הנמנות על מעמד הביניים זהו עול כלכלי לא מוצדק ולא מוסרי כי מדובר במצרך בסיסי חיוני. יש להיאבק לא רק שהמחירים לא יעלו אלה אף ירדו משמעותית. וגם כך ירוויחו חברות הגז רווחים נאים.
היכן הפעילים וחברי הכנסת המגדירים עצמם חברתיים?, היכן אירגוני הצרכנים בעניין זה?, מדוע לא נשמע קולם ברמה לנוכח הזלזול בצרכן ובמיוחד החלש? פה ושם עולה הנושא לסדר היום למשך יום אחד אבל התחושה כי אין מאבק אמיתי נחוש מתמשך בעושק הגז ובזלזול בצרכן הגז הביתי. ללא מאבק מסוג זה לא ירדו מחירי הגז הביתי ואף יעלו ולא יהיה שיפור בשירות לצרכן.
בשוק הגז הביתי (גפ"מ) פועלים כיום כ-30 ספקי גז, כאשר ארבע החברות הגדולות בשוק - פזגז, אמישראגז, סופרגז ודורגז - מחזיקות בכ-90% מהשוק, שהיקפו נאמד ב-2.5-3 מיליארד שקל בשנה.
לפני מספר שנים שנים אישרה הכנסת את הרפורמה בענף הגפ"מ, במסגרתה יצא מחיר קוב גז ביתי מפיקוח והותקנו תקנות להקלת מעבר צרכנים שנועדה להגביר התחרות וליעל השירות. רפורמה זו כידוע נכשלה, המחירים לא רק שלא ירדו אלא אף עלו. השירות לצרכן הביתי לא השתפר מהותית וגם כיום אין תחרות אמיתית בשוק הגז הביתי. חברות הגז ידעו לעקוף את התקנות החדשות של הרפורמה והממשלה וגורמי הפיקוח האמונים על ביצוע הרפורמה לא גילו נחישות מספקת לאכוף את התקנות הרפורמה החדשה.
פיקוח צמוד
גושפנקא רשמית לכך שהרפורמה נכשלה נתנה ועדת טרכטנברג. בהמלצותיה בנושא יוקר המחיה קובעת ועדת טרכטנברג, כי שוק הגז הביתי נותר ריכוזי ולא תחרותי וממליצה להקים צוות נוסף לבחינת רפורמה שניה בענף הגז הביתי. הוועדה קובעת כי החלפת ספק גז בבניין משותף למשל, עדיין כרוכה בחסמים, וכי המגזר הביתי משלם מחיר גז כפול מזה הנהוג במגזר הציבורי. הוועדה המליצה להקים צוות נוסף לבחינת רפורמה שנייה בענף הגפ"מ. על צוות זה יוטל לבחון הנהגת תקנות חדשות כמו למשל, לאפשר החלפת ספק גז בבתים משותפים גם בהסכמת שליש בלבד מן הדיירים (בהנחה שיהוו רוב בהצבעה ותקנות נוספות ותקנות נוספות.
הגיע הזמן לא רק לומר די לעושק לניצול ולזלזול בצרכן הגז הביתי אלה לפעול באמצעות תקנות מחייבות ופיקוח צמוד יותר להפסקתו. גם הציבור ראוי שיצא מאדישותו ויזעק.