- "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל" - (תהילים קכא-4)
- "מנקודת מוצא אסטרטגית בוז לאויבך, אך טאקטית קח אותם ברצינות" - (מאו טסה טונג)
הזרוע הארוכה של צה"ל, תוך שילוב של מודיעין איכותי וביצוע נקי, היכו שוב מעבר לאופק באלה המנסים בכל דרך אפשרית, לרבות בלתי חוקית, לפגוע בביטחון ישראל.
אין זה סוד מדיני שאירן, שמוגדרת כארץ תומכת טרור, מספקת מזה שנים לחיזבאללה ולחמאס כסף, נשק, חומרי חבלה ובעיקר טילים מכל הסוגים, שחלקם כבר הופנו כלפי ישראל. התקיפות של צה"ל, על משאיות מובילות תחמושת מסודן, על מצבורי נשק או העברות מסוריה ועל ניסיונות בלתי פוסקים דרך הים נוסח האונייה קארין A, הם הוכחה לכך.
לכן כל המומחים והחכמולוגים בארץ ובחו"ל, שתקפו והציקו לנתניהו שהוא ואובססיבי לגבי אירן ומשתמש באיום האירני, כדי להתחמק מבעיות פנימיות או מלהתחמק מהסדר עם הפלשתינאים, קיבלו עכשיו תזכורת חיה, שאירן לא מעוניינת בהסדר ולא בהסכם ולא בשלום עם ישראל.
ההשתלטות על אוניית הטילים, ארוכי הטווח, היא הוכחה נוספת, למי שעדיין לא השתכנע, כי גבולות ביטחון חייבים להיות עם עומקי אסטרטגי ושאין כל תחליף לאחיזה בשטח מבחינה ביטחונית, גם בתקופה של מלחמות טילים ומלחמה אלקטרונית.
ארה"ב ואירופה הולכות שולל אחר מתקפת החיוכים האירנית ומנסות לחפות על המבוכה והצביעות בהנחות יסוד מוטעות, שאירן השתנתה, אינה מעוניינת בגרעין למטרות מלחמה, אלא לשלום ושטויות נוספות מבית מדרשת של האירנים.
האם יש הצדקה משפטית לפעילות הגנתית מעבר לגבול
כשמדובר באמנות בינלאומיות, שישראל חתומה עליהן ונדרשת להתנהג עם פיהן יש להדגיש, כי הן מיושנות ומאובנות ולא נותנות מענה ופתרון לסוגיות שהתגלו תוך ההתפתחויות הפוליטיות ביטחוניות, שקרו בעולם מאז חתימתן.
כך לדוגמה, אין האמנות נותנות מענה לסוגיית הטרור המדינתי והבינלאומי, ליישות טרור דוגמת חיזבאללה וחמאס, השולטות למעשה פיזית על שטחים מוגדרים ואוכלוסייה, ומבחינה זו מהווים איום או שמורות של טרור - שלא חלות עליהן לא אמנות בינלאומיות ולא כללי מלחמה או חוקים והסדרים בין מדינתיים.
אם ניקח לדוגמה את מלחמת לבנון השנייה, המעצמות, לא מצאו אומץ זמן ומקום להעביר ביקורת או לאיים בסנקציות על נסראללה, שירה אלפי רקטות על ישובים אזרחיים, לרבות פגיעה בשני בתי חולים (צפת - נהריה), פגיעה באזור כנסיית המולד בנצרת ומאות בתים ועסקים של אזרחים שלווים.
ברור לכולי עלמא, שמלחמה בלי נפגעים הרוגים ופצועים, גם מבין האזרחים, היא בלתי נמנעת ולפעמים גם בלתי נסלחת. כללי המלחמה, האמנות הבינלאומיות והמשפט הבינלאומי גובשו משך שנים רבות של סכסוכים מזויינים - כללים מנחים הן ע"י אמנות, הן ע"י פסיקה של בתי דין בינלאומיים, נוסח בית הדין הבינלאומי בהאג, ובמיוחד אחרי מלחמת העולם הראשונה והשנייה ספרות מקצועית ענפה בתחום המותר והאסור בזמן מלחמה וההתייחסות והטיפול באוכלוסייה אזרחית בשטחי מלחמה.
כשמדובר במשפט הבינלאומי מתכוונים בעיקר ל-4 אמנות ז'נבה, שהפכו לתנ"ך של המשפט הבינלאומי ובמספר אמנות נוספות, כמו אמנת האג המכסות נושאים נוספים. ובכן, האמנות הנ"ל לא חוקקו ביחד או בצורה רצופה אלא משך זמן ממושך תוך צבירת ניסיון מעשי בשטח. האמנות עוסקות בהתנהגות הראויה בין צבאות בזמן מלחמה. ישראל חתומה על האמנות ולכן מצפים ממנה להתנהגות הולמת בהתאם, למרות שהמלחמה מבוצעת בפועל, נגד ארגון טרור או סמי טרור (לפי ההגדרה האירופית), נתמכת ע"י מדינות טרור, ולמעשה נהנית מיד חופשית, אי-כפיפות לכללים ולקבלת מרות של ארגונים טריבונלים בינלאומיים. כנ"ל לגבי חמאס וחיזבאללה - כאחד.
מה הן אותן אמנות ובמה הן עוסקות
אמנת ז'נבה ה-I: טיפול בפצועים בשדה הקרב; אמנת ז'נבה ה-II: החלת האמנה מס' I על לוחמה ימית; אמנת ז'נבה ה-III: טיפול בשבויי מלחמה (משנת 1929); אמנת ז'נבה ה-IV: טיפול באזרחים בזמן מלחמה.
הפרת האמנות וסעיפיהן מובאות לדיון בפני בית הדין הבינלאומי בהאג (על-פי אמנת האג משנת 1899 נקבע כי כדורי דו"ם דו"ם הם נשק מסוכן שגורם סבל מיותר ולכן אסור השימוש בו).
מבחינה משפטית, ישראל נמצאת במצב אנומלי. היא מותקפת משני צדדים (צפון - דרום) ע"י גופים לא מוכרים בינלאומית: לא ע"י מדינות ולא ע"י צבא סדיר. כלומר, אנו נלחמים נגד גופים, ללא מעצורים כלשהם, ללא כפיפות למדינות מתוכן פועלים, ולחוקי המשפט וכללי המלחמה.
לעומת זאת, דורשות מדינות העולם מישראל איפוק, מידתיות ופרופורציות, ולמעשה לחיצה עם יד אחת קשורה לאחור. ישראל, למרות כל הקשיים, ולמרות אי-קבלת המגבלות כפשוטן, מנסה להישאר בגבולות המותר והכללים. וזאת משימה לא פשוטה ומסובכת.
כאשר חיזבאללה, או במקרה הספציפי, חמאס, יורה מתוך אוכלוסייה אזרחית ומסתתר בתוכה, כפי שמוכיחים תצלומי האוויר, יש לצה"ל זכות מלאה לתגובה הולמת.
אוכלוסייה אזרחית שמסתירה, עוזרת, מסייעת לאויב במלחמה, לוקחת על עצמה סיכונים של פגיעה, הרס והרג.
יתרה מכך, לפי האמנות יש מקומות שיש להם חסינות מפני פגיעה, כגון: כנסיות, מסגדים, בתי כנסת, בתי חולים, בתי קברות, אתרים ארכיאולוגיים וכל אתר אחר הנחשב כקדות ומוכר ככזה.
אבל החריגים לכך ברורים: אם מתוך המקומות המוגנים הנ"ל, מתבצעת פעולה צבאית, מלחמתית, כמו ירי, הפיכת המקומות למפקדות צבאיות, מחסני תחמושת - מותר, לצד השני לפגוע במקומות אלה וביורים או המסתתרים בתוכם, וכך פגע צה"ל לאחרונה בכמה מסגדים בעזה שהפכו למצבורי תחמושת, כינוס והתארגנות טרור.
במלחמת העולם השנייה, היו מקרים רבים של פגיעה במקומות קדושים, כנסיות בתי חולים שהגרמנים הפכו למפקדות, או נקודות תצפית ארטילריות או התמקמו בכוונה, בבתים ליד כנסיות ובתי חולים, כדי לזכות בהגנה של המקומות המוגנים.
לפעמים זה הצליח, ולפעמים לא הייתה ברירה אלא לפגוע בהם או בסביבה הקרובה כדי לנטרל את הסכנה. קחו לדוגמה את הכנסייה במונטה קסינו באיטליה.
המציאות בה אנו חיים מחייבת את ישראל וצה"ל כזרוע המבצעית שתפקידה להגן על בטחון המדינה, למעשים תוקפניים שנפגעים בצידם.
המלחמות בעירק, יוגוסלביה / קוסובו, צ'צ'ניה, גרוזיה ולבנון הוכיחו שיש איפה ואיפה בין המדינות לבין ישראל וכן הוכיחה המציאות שהאמנות הבינלאומיות - מאובנות, ישנות ולא נותנות מענה למציאות המשתנה בעולם.
כאשר נאט"ו הפציץ מן האוויר משך שבועיים בקוסובו, ופגע בנפש וברכוש (כולל שגרירויות זרות) ומניין ההרוגים הגיע ל-2,000 איש, אזרחים ברובם, העולם לא מחה, האקדמאים לא יצאו בהפגנות חוצות תבל, שהרי כשמעצמות על מבצעות פעולות חיוניות ונדרשות, יש לכך ביסוס פוליטי בינלאומי, ואילו ישראל שהיא "גמד פוליטי" - מתייחסים אליה אחרת ובכללים מחמירים.
סיכום
המלחמה בינינו לבין חלק משכנינו, עדיין בעיצומה והם מנסים להתחמש ולהתחזק כדי לאיים על ישראל, ביטחונה ותושביה.
נתניהו, הנמצא עכשיו בארה"ב, לפגישות עם הנשיא אובמה והקהילות היהודיות, הצהיר מפורשות שלא יתפשר ולא יתגמש בכל הנוגע לביטחון ישראל, לא יפחד מלחצים, ולא ממתווכים ולא מהבטחות על הנייר.
תפקיד הציבור בישראל, לפחות רובו, לחזק את ידי הממשלה ומנהיגיה בעמדה זו, כי בנפשנו הדבר.
