על
ערעורו של זדורוב שיידון בפני בית המשפט העליון חתומים ד"ר אלקנה לייסט מהסנגוריה הציבורית, ועו"ד איתי הרמלין מאוניברסיטת תל אביב, שנעזר בתלמידי הקליניקה המשפטית באוניברסיטה.
הערעור מתייחס לנושאים רבים, וביניהם אף לעובדה שמספר שעות לפני שהודה לראשונה כי ביצע את הרצח, עבר זדורוב התמוטטות נפשית במהלכה הצהיר על כוונתו להתאבד, ונשלח לבדיקה פסיכיאטרית (עמוד 39 לערעור). ברור שלדעתם של הסנגורים אדם שסבלו בחקירה היה כה רב עד שרצה להתאבד, יכול היה להודות הודאת כזב רק כדי לשים קץ לסבלו זה.
ולכן, יש חשיבות רבה לשאלה האם זדורוב ידע על הרצח דברים שרק הרוצח יכול היה לדעת אותם. במוקד המחלוקת עומדת השאלה האם זדורוב אכן ידע את המקום המדויק בו בוצע הרצח. וכך כותב השופט כהן בפסק הדין של בית המשפט המחוזי: "מי אשר לא ביצע את הרצח, לא אמור היה לדעת כי הרצח בוצע בשירותי הבנות, בקומה השנייה ובתוך תא מס' 2".
לייסט והרמלין טוענים, שכולם ידעו שהרצח בוצע בשירותים, שזדורוב לא ידע שהרצח בוצע בקומה השנייה ואף התכוון בשחזור להמשיך לעלות במדרגות ורק חוקריו עצרו אותו, הפנו אותו למקום הנכון, ובעיקר, וזה סלע המחלוקת שעשוי להכריע את הכף, שלזדורוב לא היה שמץ של מושג שהרצח בוצע בתוך תא מספר 2.
במהלך המשפט שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי טען הסנגור שזדורוב דיבר על רצח בחדר השירותים, ולא בתוך(!) תא השירותים. ואילו השופט כהן כתב: "כאן אדחה את טענת הסנגור, לפיה תיאר הנאשם את זירת ההתרחשות בין התא הראשון לשני, כאשר בהכוונת החוקרים תיקן לתוך התא השני. תיאור "לדעתי ליד השני" מכוון לרגעים טרם הרצח - פניית המנוחה לעבר הזירה".
השופט מתייחס לכך שבמהלך ההודאה שאלו החוקרים את זדורוב היכן הייתה תאיר ראדה, והוא ענה "לדעתי ליד השני". השופט מסביר שתשובתו זו של זדורוב מתייחסת למקומה לפני הרצח, ולא במהלך הרצח.
וממשיך השופט כהן וכותב: "עוד טוען הסנגור, כי בחקירת הנאשם מיום 19.12.06, סשה [החוקר. א.פ.] חשף בפניו מידע זה, באומרו: "בשני בזה בתא השני מה שאתה מספר אחרי שאתה, אחרי מה שקרה". ... יש לראות בטענת הסנגור והאסמכתא עליה נשען, משום ניסיון לכאורה להטעיית ביהמ"ש שכן, בפועל, מספר משפטים טרם אמרה זו, נשאל הנאשם, היכן בשירותים עמדה המנוחה ועונה: "לדעתי ליד השני",... לאחר שמסר גרסה זו ומפיו, שאל סשה את ששאל".
ומדברים אלה מסתבר, כי השופט כהן אף מאשים את הסנגור בניסיון לכאורה להטעיית בית המשפט, כאשר טען שהחוקר סשה הוא שחשף בפני זדורוב את המידע לפיו הרצח בוצע בתוך תא השירותים, ולא מחוץ לתא. יש לשים לב כי השופט כהן מוכיח את טענתו בכך שזדורוב ענה "לדעתי ליד השני", כלומר ליד התא ולא בתוכו!
בערעור שהגישו לייסט והרמלין לבית המשפט העליון הם כתבו באופן מפורש וחד-משמעי (בעמוד 65): "עיון בתמליל החקירה שבה הודה המערער, מעלה שבניגוד לקביעת בית המשפט (ובהתאם לטענת הסנגור בערכאה הראשונה) המערער כלל לא אמר שהרצח בוצע בתוך תא השירותים השני, עד שחוקרי המשטרה אמרו לו שכך היה".
באמצעות ציטוטים מדבריו של זדורוב, מוכיחים לייסט והרמלין שהוא חזר ואמר שהנרצחת עמדה בחדר השירותים לא רחוק מהתאים, אך לא בתוך תא כלשהו. כך לדוגמה הוא אמר "היא הייתה לא רחוק מהתאים... ליד ראשון ושני, לידם הייתה". הטענה שהחוקרים הם שהזכירו לראשונה רצח בתוך תא השרותים מוכחת בערעור באמצעות הציטוטים הבאים מתמליל החקירה בה השתתפו החוקרים יורם וסשה:
יורם: "בתוך התא, מה עשית..."
רומן: "אני רצחתי אותה".
יורם: "מה עשית בתוך?"
סשה: "בשני, בזה, בתא השני מה שאתה מספר אחרי שאתה, אחרי מה שקרה"
יורם: "אתה היית, היא היית בתוך התא". [טעות הכתיב היא כנראה במקור התמליל. א.פ.]
ולטענתם של לייסט והרמלין, כך הבין זדורוב שהגופה נמצאה בתוך התא השני, ולכן הוא ניסה לשלב בין הרצח שהוא חשב שאירע בחדר מחוץ לתאי השירותים, לבין מציאת הגופה בתוך התא ואמר: "נראה לי שהיא נפלה לתוך תא שתיים... קרוב לוודאי היא נפלה על אסלה... נפלה לשם. לשירותים". ברור כשמש, והערעור מדגיש זאת, שתאיר ראדה לא נפלה על האסלה, וזדורוב שתיאר כיצד לאחר שרצח אותה מחוץ לתא, היא נפלה לתוך התא, תיאר רצח שלא אירע במציאות.
יש לשוב ולהדגיש את העובדה שהמערערים כתבו באופן מפורש שהשופט כהן טעה, ושהסנגור שאותו האשים השופט כהן בהטעיית בית המשפט הוא שצדק. למרות שתמלילי החקירה לא מצויים לנגד עינינו, ברור כשמש שלייסט והרמלין לא היו מעזים לצאת חוצץ כנגד קביעתו של השופט כהן אלמלא בדקו את קביעתם זו שוב ושוב בשבע עיניים. ניתן אפוא לקבוע בוודאות שזדורוב לא(!) תיאר כיצד רצח את תאיר ראדה בתוך תא השירותים, לפני שחוקריו הנחו אותו לומר זאת.
לפיכך עומדות בפנינו, ובפני שופטי בית המשפט העליון, שלוש אפשרויות: האחת, שזדורוב לא ידע כלל היכן בוצע הרצח, ולכן אינו הרוצח, השנייה, שהוא באמת רצח אבל שכח את נסיבות הרצח, והשלישית שהוא אומנם רצח, אבל הוא גם שקרן מתוחכם באופן בלתי רגיל, וגם כשהוא הודה הוא שילב בהודאתו שקרים שיאפשרו לו לחזור בו מהודאתו.
כל אדם בעל הגיון מבין שהאפשרות הראשונה היא הסבירה ביותר, והיא מספקת בסיס איתן לספק בדבר אשמתו של זדורוב. יהיה מעניין לקרא את פסק הדין של בית המשפט העליון, ולראות כיצד מתמודדים השופטים עם סלע מחלוקת זה. עם זאת, ולמרבה הצער, מניסיון העבר למדנו כי שופטי בית המשפט העליון יכולים פשוט להתעלם לחלוטין מעובדות שאינן עולות בקנה אחד עם פסיקתם, והם עלולים לדלג בקלילות מעל סלע המחלוקת, והיה כלא היה.
