הכול צפוי: הרטוריקה, המילים הריקות מתוכן, ההצהרות חסרות המשמעות פרי כישרונותיו הברוכים של ראש הממשלה בתחום התקשורת.
בהיעדר מדיניות ברורה, סדורה, מחושבת, הרי שדברת המתלהמת מטרה לספק את ליטרת הבשר של הציבור. מתברר שלמרות הדיבורים על מכות שלא היו כדוגמתן בעזה, הטילים משם שוב עפים על ישראל. גורמים עלומים מפמפמים סיסמאות לתקשורת הקונה אותן כלחמניות חמות ומשווקת את הסחורה הפגומה הזו מבלי להעמיק ולבחון את המצב לאשרו. זו טרגדיה הנמשכת שנים רבות, ולמען הדיוק ההיסטורי, יש לציין שלא רק ממשלת נתניהו חוטאה באימפוטנטיות אלא גם הממשלות שקדמו לכך. כתבים צבאיים ומדיניים, בהיסח הדעת, גורמים נזק עצום על-ידי התיישרותם לפי המידע שסלקטיבי הנמסר להם ומתן אינפורמציה חלקית.
החלום הרטוב של ראש הממשלה שמא תפיסת הספינה אשר נשאה טילים ואמל"ח אחר לרצועת עזה תוביל לשינוי מדיניות העולם כלפי אירן, לדאבון הלב, התנפצה במזח נמל אילת. אין להקל ראש בפני הטילים ארוכי טווח שנתפסו. זהו הישג משמעותי לצה"ל. הבעיה היא שמה שמטריד את אזרחי ישראל אלה הם קסאמים פרימיטיביים ופצצות מרגמה הגורמים להיסטריה רבתי בקרב האזרחים בדרום. מול אלה לא ניתן להילחם בצורה יעילה אלא על-ידי יצירת הרתעה שתיקבע בתודעה של ארגוני הטרור בעזה לשנים רבות מאוד.
כדי להשיג זאת יש צורך בשילוב של נחרצות, בהירות המטרות וקריאה נכונה של המציאות. אין כאן, חלילה, התנשאות שמא אין אנשים במערכות השונות המבינים היטב מה צריך לעשות אלא טענה שמדיניותה של ישראל כלפי עזה, בדומה מאוד למדיניותה בענייני ביטחון, היא מדיניות מאולתרת, עכשווית ולא ארוכת טווח, מהולה באשליות. בשורה תחתונה המציאות היא בלתי נסבלת מבחינת אזרחי ישראל. לו מישהו היה מתאמץ ואוסף את כל האמירות והאיומים שהושמעו במשך השנים כלפי מעשי ירי או טרור אחרים מעזה על-ידי ראש הממשלה ושריו, היה נדהם עד כמה המשפטים והרטוריקה לא השתנו.
ברצועת עזה נוצרה מציאות שאין נוחה ממנה כדי להשיג הרתעה לשנים רבות. עזה סגורה ומסוגרת. מצרים נגד חמאס וארגוני הג'יהאד. המנהרות בציר פילדלפי כמעט חוסלו לחלוטין. אין שיתוף פעולה בין מצרים לבין אנשי החמאס. מקור החמצן הזה נותק. מן העבר השני נמצאת ישראל המספקת, בצורה אווילית ומטופשת, את כל צורכי עזה. במקום להתנתק סופית, ללא ושם מעורבות כלכלית או התחייבות כלשהי, ישראל סוגרת ופותחת מעברים וחוזר חלילה. ואז שוב חוזרים לשגרה של ירי על יישובי ישראל, תגובת צה"ל על-ידי הפצצה של כמה מחסנים ריקים או מפקדות שאין בהן ולו פעיל אחד היות שהם יודעים היטב מה צה"ל יעשה, וכך מתנהל משחק החתול ועכבר המותיר צלקות קשות.
כל עוד לא תושג הרתעה אנו נידונים לאותו התסריט כל הזמן. כל עוד בעזה יודעים שישראל תחזור לספק את כל צרכיה, שקט לא יהיה. הרתעה משיגים כאשר הצד השני מבין היטב שכל ירי על ישראל עלול להמיט אסון עליהם. כשסמלי הממשל בעזה יפלו כבניין קלפים, כאשר תשתיות חיוניות יתמוטטו ויקרסו כתוצאה מפעולות צה"ל, כאשר כל ראשי הממשל יירדפו ויושגו אחר כל ירי, כאשר ההספקה מישראל תופסק לעולם, יש סיכוי סביר ששקט ישרור למשך תקופה ארוכה מאוד.
המחזה הזה שצבא כה חזק כמו צה"ל איננו מסוגל להתמודד עם הריטואל הנורא של הכנסת מאות אלפי אזרחים למקלטים בגלל גחמות של ארגוני הטרור הפלשתינים. מרגיזה מאוד גם המדיניות המטומטמת של ממשלות ישראל, במיוחד לאחר ההינתקות מעזה, להמשיך ולהחזיק מעברים פתוחים ולספק את כל אשר רוצים הפלשתינים בעזה.
המלחמה לא תסתיים בשדה הקרב בלבד אלא ליד שולחן הדיונים. מי שאינו מבין זאת או מתעלם מכך, הוא משקר ומאחז את עיני הציבור. משבר האמון בין ישראל לבין ארה"ב ומדינות אירופה עמוק ואין מי שיטפל בכך. זו מציאות גרוטסקית ובלתי נסבלת.