ההיסטוריה האנושית רוויה בחוויות הקשורות לחושים. המזון שתפקידו לקיים אותנו הפך מזמן לחלק חוויתי, המספק הרבה מעבר לקיום הבסיסי. האוכל מייצג בצורה מובהקת את הקוד התרבותי שנגזר מהמיקום הגאוגרפי שבו אנו חיים. הרי כבר נאמר "תה ואורז יש בסין"... ולכל מקום המזון הטיפוסי לו שגדל בטבע.
במהלך הדורות, הרגלי תרבות ותזונה שפותחו בהתאמה למיקום הגאוגרפי, הביאו גם אמונות והרגלי אכילה שונים. הדרכים לצרוך אוכל הפכו למוסכמות חברתיות ואמונות אלו התבססו על ניסיון שעבר מדור לדור.
בשל מגבלות בסוגים שונים של מזון במקומות שונים על-פני הגלובוס, לא הייתה הקפדה על תזונה נכונה. היום אפשר יחסית בקלות להעביר מזון ממקום למקום. המודעות לצריכה של תזונה מאוזנת ובריאה בעליה מתמדת. הרגלי האכילה אינם עומדים תמיד בקנה אחד עם הידע הרב שמצטבר בנושא תזונה ולתפקידים שיש למזון בחיינו, אבל יחד עם זה, מספרם של האנשים המאמצים המלצות תזונה נכונה כל הזמן הולך וגדל.
כפי שציינתי, בראש ובראשונה האוכל הוא חומר נותן חיים, אולם הוא אינו רק חומר המאפשר חיים, יש לו גם תפקידים חברתיים ומשמעויות סמליות רבות. מזון מסמל שפע ועושר.
כאשר האדם נולד, הוא אינו מצויד בידע לגבי טיב המזון, הידע הזה נרכש בשלבים, בתהליך חברות המתחיל מהרגע שהוא נולד. הילד קולט בהדרגה את כללי ההתנהגות של סביבתו הקרובה, לומד על המאכלים שהיא מציעה וכך הוא מסתגל לטעמים המקובלים על הסובבים אותו. תהליך ההסתגלות אינו קל ולעיתים בתחילה הילד מפתח טעמים והעדפות שאינם עולים בקנה אחד עם סביבתו.
הרגלי אכילה מתחילים מרגע הלידה. האופן שבו מסגלים את התינוק למזון, שונה מחברה לחברה. בתהליך החברות שמתרחש סביב המזון, טעמיו וגם דרכי הכנתו נהפכים למובנים מאליהם במידה כזו שאחר-כך קשה לאדם הבוגר להסתגל למאכלים אחרים.
האדם נקשר קשר רגשי חזק מאוד למאכלים שהכיר בתקופת ילדותו. לעיתים מספיק בריח מוכר של המאכלים של אימא בתקופת הילדות כדי "לצלול" לגעגועים גדולים לבית ולעבר. תהליך ההתחברות גורם לכך, שהרגלי האכילה והעדפת טעמים ומאכלים מסוימים, הופכים לחלק אינטגרלי מזהותו של האדם, בלי שום קשר לאיכות האוביקטיבית של המזון. הרי כבר נאמר "על טעם וריח אסור להתווכח"...
