אסתר אייזן נפרדה מאתנו, הותירה אותנו המומים, מתגעגעים לאישיותה הקורנת, לאהבתה לארץ, לחיים.
אסתר אייזן ורומק בעלה בנו כאן בארץ חיים חדשים. קמו מהריסותיהם אחרי השואה, הקימו חיים יש מאין. את חייה ואת תולדותיה חשנו בשירים, בפסלים שפיסלה, ברומנים שכתבה.
סתר כתבה ספר מרגש על הקורות אותה ואת משפחתה בשואה. "בספרה "אמי תפרה כוכבים" ידענו, שיש לה כוח לתעד את הנורא מכל, את חייה בתקופה הנוראה והקשה. לאחרונה פרסמה ספר וכמו "במזל עקרב" ונסחפנו אחר ניצחון החיים. אסתר תיארה לנו כיצד הניצולים מנצחים את המוות, קמים להקים בית חדש.
עקבנו דף אחר דף אחר אסתר המנסה להקים חיים מן השכול, והתרגשנו עד דמעות למקרא השורות. ראינו באיזה לב רגיש ועט של אמנית שרטטה הכול בלב אוהב, וכמה ידעה לגעת לא רק בגחלים הבוערות אלא גם בקשיי הקליטה, בקשיי הקיום בארץ הגעגועים וההבטחה. אכן ידעה אסתר להאיר חיים לאחר השואה, להיות לפה לרבים שחוו את ימי התופת, שקמו לבנות כאן חיים לאחר השריפה. זכית לאהבת הקהל, עוטרת בצדק בפרס ראש הממשלה, פרס היצירה.
אנו מובילים את אסתר למנוחת עולמים.
אסתר, היום כשאת עוזבת אותנו, אנו יודעים שהיית אמנית גדולה - ולא רק בשירים. קראנו את ספרייך בלב הולם, ושאלנו כיצד היו בך כוחות לתאר דור שבור ואילם, איך תיארת בעדינות ובנימה אנושית את הדור הזה שכל כליו נשברו, כיצד ידעת להחיות את הרגשות, את הצער, את שברון הלבבות, איך ידעת להקרין בניצוצות אור את הנחישות לקום מן האפר.
"לא מצביעים על שום דבר באצבעות", כך כתבת לנו אסתר, וראינו עד כמה חששת לגעת באש השורפת, עד כמה קשה לשרטט מציאות של כאב.
אסתר היקרה, את נפרדת מאתנו - ואנו מצדיעים לה מכל הלב. סיפור חייך הוא סיפור אישי והוא גם סיפור לאומי. סיפור של הקמת בית מן האפר ומן הדם. ראינו כיצד תיארת ביצירותיך הקמת חיים מן הלהבות וההריסות. כיצד בנית עם רומק אישך ואהובך חיים חדשים, וכאן בארץ ישראל, ארץ חלומותייך, קם והיה הסיפור שלכם ללפיד לדורות. זה סיפור של זוג אוהבים שניצח את האפלה, שידע לבנות דרך ליצירה חדשה, יצירה משותפת, דרך לגאולה.
היי שלום, אסתר שלנו, תמיד תישארי בפנתיאון הספרות העברית, תישארי כגיבורה לאומית, כיוצרת שידעה להוכיח לכול את ניצחונך, כאשה, כמשוררת, כסופרת, ועשית זאת באהבה אמיתית, יצרת ועשית והותרת לנו מורשת. יצירה לדורות, יצירה מרגשת.
יהי זכרך ברוך!
