במסגרת הפעלתנות של קרי, שר החוץ האמריקני, להציל את המשא-ומתן הפלשתיני מקריסה מוחלטת, ועל-רקע המחויבות של ישראל לשחרר מהכלא "בפעימה הרביעית" עוד חבילה של רוצחים פלשתינים ותיקים, עלה שמו של יונתן
פולארד. ההקשר: ארה"ב תשחרר אותו אחרי 28 שנים בכלא ובתמורה ישראל תסכים לשחרור הרוצחים, ובכללם גם רוצחים פלשתינים ערבים שהם אזרחי מדינת ישראל. לפי שעה, האמריקנים מכחישים נמרצות כי תוכנית כזאת עומדת על הפרק, וכי פולארד לא ישוחרר וירצה את מלוא עונשו.
אין לי מידע מוסמך מה באמת מצב העניינים בסוגיה הזאת, והאם הנושא הועלה על-ידי ראש הממשלה בפני הנשיא אובמה, על-פי מספר ידיעות. אבל אני רוצה להביע את דעתי בשלוש נקודות: האחת, אין ולא יכול להיות שום קשר בין שחרור פולארד לבין סוגיית השחרור של המרצחים הפלשתינים והמו"מ בינינו לבין הפלשתינים. על כך שואלים: מה הקשר בין חמור למרק פירות? כלום! שני נושאים שונים לגמרי מתחומים אחרים לגמרי, שכל חיבור ביניהם הוא בגדר סכלות גמורה, אבסורד. אם בדרך פלא האמריקנים ברגע האחרון יציעו לנו את שחרור פולארד, יש לדעתי להשיב להם: תודה, שחררו, אך אנחנו לא נשחרר שום רוצח ערבי פלשתינית בתמורה.
הרבה מרגלים אמריקנים "כבדים" למען ברה"מ קיבלו חנינה
הנקודה השנייה נוגעת לדברים של דוברת מחלקת המדינה האמריקנית שאמרה כי פולארד "הורשע בריגול נגד ארה"ב, וזה פשע חמור מאוד". נכון, ריגול הוא דבר חמור. פולארד הורשע בריגול למען "מדינה ידידותית", ולפי מיטב ידיעתי (ויש לי ידיעה די טובה בסוגיה זאת) הוא העביר לישראל אך ורק מידע הנוגע למדינות ערב. נתניהו הגיש לאובמה בזמנו בקשה רשמית לשחרר את פולארד אך לא נענה. כל הפניות לשחרורו על-ידי חנינה נתקלו בסרבנות עיקשת של האמריקנים. הדעת נותנת שמרגלים אזרחי ארה"ב שנאשמו בריגול לטובת ברה"מ, האויבת מספר 1 של ארה"ב בתקופת המלחמה הקרה, יזכו ליחס אמריקני הרבה יותר חמור. אבל מעיון ברשימת המרגלים הללו עולה כי חלק גדול מהם זכה לחנינה של נשיא ארה"ב ושוחרר בטרם גמר לרצות את תקופת מאסרו. להלן דוגמית קטנה:
- כריסטופר ג'והן בוייס, מכר לרוסים סודות לווין, נידון ב-1977 ל-40 שנות מאסר, ושוחרר בחנינה ב-2002;
- אנדרו דלטון לי, פעל יחד עם בוייס. העביר לרוסים קודים. נידון למאסר עולם ושוחרר בחנינה ב-1998;
- ג'ימס האל ה-3, קצין קשר שמכר לרוסים קודים, נשפט ב-1989 ל-40 שנה ושוחרר ב-2011;
- וויליאם קמפליס, איש ה-CIA שמכר לרוסים חומר על לווין ריגול אמריקני, נידון ב-1978 ל-40 שנה, שקוצרו ל-19, והוא שוחרר ב-1996;
- ריצ'רד מילר, סוכן FBI שמכר לרוסים חומר על הריגול הנגדי בסוכנות, נידון לשני מאסרי עולם לא-חופפים ועוד 50 שנה. קיבל משפט חוזר ושוחרר ב-1994.
אולי פעם אחת אובמה, המטיף לנו, יקבל החלטה "קשה ואמיצה"
כאן עולה הנקודה השלישית. אין ספור פעמים גם אובמה וגם קרי מאיצים בהנהגה הישראלית באומרם לה: "את צריכה לקבל החלטות קשות, החלטות אמיצות". יפה! אבל למה אובמה לא מקבל החלטה "קשה", שאינה כרוכה כלל ועיקר בביטחון הלאומי האמריקני, שאינה כזאת שאם יתברר שאינה נכונה אזי תוצאותיה תהינה קורבנות בנפש -אלא החלטה שיש לה הרבה תקדימים ואינה גורמת שום נזק לארה"ב ולמוסד הנשיאות, והיא מתן חנינה לפולארד? לחסידי אובמה הפתרונות.
ומשהו לסיום. דוברת מחלקת המדינה האמריקנית, הגברת ג'ן פסקי, נשאלה לתגובתה על דברי חמינאי שהטיל ספק בקיום השואה והוסיף גם כמה דברי קללה נגד ארה"ב. תשובתה הייתה שהיא טרם למדה את הנושא. עד לכתיבת שורות אלו היא טרם הגיבה. כנראה שהיא עסוקה בציפייה דרוכה לשמוע את התנצלותו של בוגי יעלון.
