המערכת הלא מודעת או המערכת הרגשית, אחראית על כל תפקודינו "האוטומטיים" - למשל: איננו יכולים לחשוב על כל מילה שאנו אומרים באופן מודע, לחשוב על כל צעד שאנו עושים או לחשב את מהירותנו כאשר אנו רצים אחרי כדור וחשים באיזו מהירות לרוץ ומתי בדיוק לעצור כדי לתפוס אותו. איננו חושבים על מבנה הפנים של האדם מולנו, אלא חשים מיהו. איננו חושבים על כך במודע, מחשבים את זויות תווי הפנים, גודלים וכדומה. התפקודים האוטומטיים שלנו הם שמאפשרים לנו לתפקד בכל תחומי חיינו.
התפקודים האוטומטיים שלנו מוטמעים בנו כזיכרון לא מודע. נוכל לתפקד ביעילות רק בתחומים בהם הטמענו זיכרון תפקודי רגשי רלוונטי. למשל: מישהו יהיה בעל התנהגות חברתית נהדרת ורגישה, אחר יהיה בעל התנהגות רגשית מגושמת גם אם יתאמץ. דוגמה נוספת: מנתח בעל שם עולמי שפיתח מיומנות רגשית מיוחדת בתחום עיסוקו.
המערכת הלא מודעת שלנו מנתבת אותנו לפעול בהתאם לזיכרון הרגשי הלא מודע. היא עושה זאת באמצעות הרגשות שלנו. רגשותינו אינם מקריים. הם הדרך של המערכת הלא מודעת לנתב אותנו לפעול לפי הזיכרון הלא מודע שמוטמע בנו. בתחומים בהם מוטמע בנו זיכרון רגשי חיובי, ננותב להצליח. בתחומים בהם מוטמע בנו זיכרון רגשי בעייתי, רגשותינו יכשילו אותנו שוב ושוב. למשל: אישה שרגשותיה מנתבים אותה לקשור את חייה עם בן-זוג אוהב ותומך לעולמת אישה שרגשותיה מנתבים אותה לקשור את חייה עם בן-זוג בעייתי שמסב לה כאב.
המערכת הרגשית עומדת מאחורי התפיסה העיקרית שלנו. נתפוס ביעילות רק מידע שיש לנו זיכרון רגשי רלוונטי לגביו. למשל: אדם שיקבל חרדה מכתם על רצפת הבית. אחר לא יראה אותו כלל. אדם שיחוש ויבין סיטואציות חברתיות. אחר לא יקלוט אותן כלל.
המערכת הרגשית היא שעומדת מאחורי ריסון הדחפים. למשל: ערכים שמונעים מאדם לנהוג בתוקפנות או לבגוד בבת-זוגו. לא נוכל לרסן את הדחפים באופן מודע: למשל אדם שמכור להימורים, לא יוכל להפסיק זאת רק על-ידי ידיעה של הנזקים שנגרמים לו.
נוכל לקלוט מידע ביעילות וליישם אותו רק אם הוא הוטמע כזיכרון רגשי. באמצעות המערכת המודעת, היכולת שלנו ליישם מידע חדש היא מוגבלת ביותר. על כמה שיקולים נוכל לחשוב בו-זמנית תוך גיבוש תגובה בזמן סביר? התשובה היא שעל מעט מאוד שיקולים. מה יקרה כאשר האדם לא הטמיע זיכרון רגשי מספק?
יווצרו ליקויים רב תחומיים: הוא יהיה חסר ביכולות תפקודיות יעילות במגוון רב של תחומים. יתקשה להתארגן ולתפקד. האדם לא יוכל לתפקד ביעילות בתחום החברתי. הוא יתנהג באופן "מוזר" ולא רגיש. היכולות המוטוריות ישתבשו והוא יהיה בעל סרבול מוטורי. היכולת שלו לקלט מידע חדש וליישם אותו ביעילות, תהיה נמוכה מאוד בתחומים בהם קיים ליקוי רגשי.
הוא לא יוכל לרסן את הדחפים: הדבר עלול להתבטא בהתקפי זעם, אימפולסיביות, חוסר יכולת לדחות סיפוקים, רעב מוגבר עם צורך במתוקים. (אינסולין עובד בצורה המנוגדלת לאדרנלין וקשור למצב של רמת פעילות רגשית נמוכה). האדם עלול לגלות התנהגות אנטי סוציאלית - לפגוע באנשים ולא לחוש קושי עם זה.
התמכרויות קשורות גם הן למצב של ליקוי רגשי וחוסר ריסון רגשי מספק לדחפים. התסמונות והמצבים של אוטיזם, חלק ממקרי הפיגור, הפרעת קשב, ריכוז והיפר אקטיביות, התנהגות אנטי חברתית והתמכרויות, קשורות ונובעות מליקוי רגשי - כלומר מחוסר הטמעת זיכרון רגשי מספק.
זיכרון רגשי ניתן להטמעה רק כאשר מתעוררת התגובה הרגשית הרלוונטית. למשל: תהליך ההתאהבות בו מתעוררים רגשות. לאחריו פוחתת עוצמת הרגשות ודמותו של בן-הזוג מוטמעת בעולמנו הרגשי. סדר העדיפויות הרגשי ותחושת השלמות הרגשית מותנה בקשר החדש.
לאחר לידה, עולה הדומיננטיות הרגשית. האימא מטמיעה את דמותו של התינוק ועולמה הרגשי משתנה. יש לציין, שהרגשות שמתעוררים אצלה מנתבים אותה לפעול בהתאם לזיכרון הרגשי שלה. אם מוטמע בה זיכרון רגשי רלוונטי בעייתי יחסה לתינוק יהיה בהתאם.
כדי להטמיע זיכרון רגשי רב תחומים שישפר מאוד את תפקודם של בעלי התסמונות הנובעות מליקוי רגשי יש צורך במתן תרופות מעוררות שיגבירו את הפעילות של המערכת הרגשית. (תרופות יכולות להינתן רק על-ידי רופא ובאישורו). תרופות כאלו יאפשרו תהליך הטמעה רגשית. תהליך כזה בשילוב עם התנסויות, ותהליכי למידה רב תחומיים צפויים ליצור שיפור הדרגתי ומשמעותי בתפקודם של בעלי תסמונות אלו. הן לא גזירה גורל.
תרופות מעוררות עלולות להגביר תופעות רגשיות כמו חרדות ודיכאונות ולכן במקרים רבים גם כיום הן ניתנות עם תרופות שמונעות תופעות אלו או מפחיתות אותן באופן משמעותי. יש לשים לב לכך.
יש להדגיש, שטיפול תרופתי יכול להינתן רק על-ידי רופא ובפיקוחו ובאישור הרשויות המוסמכות לכך.
