דוחות-חנייה לרכב מהווים, כידוע, מקור-הכנסה לא-אכזב לרשויות המקומיות, שבאמצעותם הן מצליחות להעשיר את קופותיהן המידלדלות. אלא שהלהיטות הגדולה שלהן לגביית הקנסות מעבירה אותן, לא אחת, על דעתן, כאשר הן אינן בוחלות בשום אמצעי להשגת יעדן הנכסף, גם כשהוא חורג מהנורמה המקובלת וכשאין הוא נושא תווית של כשרות. הפעם אמורים הדברים במחלקת הפיקוח של עיריית רמת השרון.
ב-7 בינואר, השתא, מצאתי על שמשת מכוניתי דוח-חנייה על שהחניתי את מכוניתי ברחוב אוסישקין בעיר, מבלי לשלם את אגרת ההסדר. בדוח צוין כי עלי לשלם את הקנס במרוצת שלושת החודשים הבאים, ולא יאוחר מה-7 באפריל השנה. כאזרח צייתן וממושמע שילמתי את הקנס, בסניף הדואר שלי, ב-6 באפריל - יום לפני תום המועד הנקוב.
תסמונת רישום
חרף העובדה שעמדתי בחובי, הופתעתי לקבל בביתי עוד באותו יום, בדואר רשום, תביעה לתשלום הקנס במרוצת שלושת החודשים הקרובים, שאם לא כן יגדל הקנס ל-150 שקל ואף אצטרך לעמוד למשפט.
מסתבר שלעיריית רמת השרון אצה, משום מה, הדרך, שאחרת נבצר להבין מדוע היא בוחרת לדחוק את הקץ ולחייב אותי, פעם נוספת, בתשלום שכבר שולם על-ידי במועד. פנייתי למחלקת הפיקוח של העירייה לבירור הכפילות, ימים אחדים לאחר התשלום, העלתה חרס. לדברי פקידת המחלקה אין עדיין בידיה אישור לתשלום, וזאת חרף הקבלה המצויה בידי.
לא די בכך שעיריית רמת השרון מוצאת לנחוץ לטרטר אנשים שכמותי, אך לשווא, לבית הדואר, בטרם וידאה בעצמה שהקנס כבר שולם במועד - היא גם אינה מתנערת ממחדל מעקב הרישום בספריה. אין זאת כי אם יש בכך עדות לפניה המצולקות של העירייה, שבראשה עומד, עדיין, מי שהושעה על-ידי בית המשפט מחמת כתב-אישום שתלוי ועומד כנגדו על-ידי המדינה בשל...רישום כוזב במסמכי תאגיד. אז מה לי, הקטן, להלין?