נושאים רבים הקשורים בחרות מרחפים בחלל עולמנו ולרובם אין לנו תשובה. המורכבות של נושאים אלה כה-מסובכת עד שהיא נדמית לחבל טבור כרוך סביב צווארו של תינוק בטרם בואו לעולם. בחרתי ערב חג החרות השנה להקדיש את השורות הבאות לאלופת ספורט גדולה ושמה אליס שלזינגר, בתקווה כי תצא משיעבוד לחרות כמגיע לה.
אני מפנה דברי אלה לכל מי שיש בו ניצוץ אנושי והוא קשוב לעקרונות קיומנו כבני-אנוש.
דברים אלה מופנים באותה מידה גם למי שיכול לחתוך את האזיק הנורא הזה שהתאחדות הג'ודו בישראל סגרה מעל צווארה של הספורטאית המוכרת מזה שנים והיא בעלת הישגים בינלאומיים. אני כותב רשימה זו לאחר שעקבתי במשל חודשים רבים וארוכים מדי אחרי המאבק האלים הראוי לכל גינוי שמקיים ארגון הג'ודו כנגד ההרצליינית הצעירה הזאת.
התמונה המצטיירת היא תמונה אבסורדית של עבדות מודרנית, שיעבוד אדם עד יציאת נשמה, מתוך רוע-לב, ציניות משפילה, ונקמנות שאין להם מקום בעולמנו. את כל החבילה הזאת מגיש לנו ארגון הג'ודו במסווה של צדקנות מאוסה של "אהבת
הארץ". אין סילוף גדול מזה ומישהו צריך לקום ולשים קץ להתעללות הזאת באליס שלזינגר הנלחמת על זכותה הבסיסית למצוא לעצמה מסיבותיה, מקום תחת השמש, כספורטאית, אך גם כאדם המכבד את עצמו.
אליס שלזינגר צריכה לקבל את השחרור מהאיגוד מפני שהשיעבוד הזה מייצג פן מכוער הקיים בעולם הספורט ואיש כמעט ואינו נוגע בו; ההשתעבדות לחוזים שפוגעים בכבוד האדם ובחרותו. ספורטאי מקצועי, מקצועי למחצה או חובב בשלמותו, זכאי להגנת החוק היסודי ביותר בספר החוקים שלנו - ואינו זוכה בו.
איש אינו חושד בשחקן כדורסל העובר לשחק בארצות הברית, שהוא עושה מעשה שאינו ראוי. אישו אינו חושד בשחקני כדורגל העוברים בשנותיהם הטובות ביותר לשחק בקבוצת זרות, שהם בוגדים ברעיון הציוני. וכן הלאה. אבל כשמדובר באליס שלזינגר, חוסר-הצדק הזה הופך לזעקה מרה ואי-אפשר להמשיך ולשתוק כנגד השערורייה הזו.
אליס שלזינגר גם איננה חייבת להסביר לאיש מדוע היא רוצה לעזוב את האיגוד הישראלי ולחפש מקום בנבחרת זרה. אם היא שוקדת לעשות זאת, גם גישה זו היא מזכותה. איש איננו רשאי לעצור בעדה. היא הקדישה את שנות חייה הטובות ביותר לספורט. על זה לא נענשים. על זה מקבלים זרי תודות.
מחובת שרת הספורט לחסום מיד את הפרשה הזאת, להעניק לאליס שלזינגר את רצונה ומבוקשה היות שהיא אינה מוצאת לעצמה מקום בתנאיה בנבחרת הישראלית. לאחר מעשה צודק זה חייבת השרה לבחון בכל אמצעי העומד לרשותה מה קורה באמת בארגוני הספורט הממומנים על-ידי המדינה, שהתנהלותם גורמת להם לעשות מעשים נפשעים כמו במקרה הפניה של הארגון לפסיכיאטר המחוזי לבדוק את הספורטאית.
רק על מעשה נבזי זה עלול הארגון להיתבע לנזקים בסכום עצום. אך במעשה זה גם חשף הארגון את המקום הנמוך ביותר שיכול ארגון כזה להתדרדר אליו. בושה תכסה את העומדים בראשו.
אני מניח את שורותיי לפני כל מי שיכול להשיב לאליס את חרותה. מיד. לא מחר.
