מוות למחבלים

מאת: רס"ן במיל' משה חסדאי הזעקה של אם יהודייה, משכונת משואה במודיעין, הדס (סיימונס) מזרחי הגיבורה: לא רק שיתפסו את המחבל. חשוב לה שהוא יקבל עונש מוות. הוא צריך לקבל עונש מוות. אם לא ייתנו עונש מוות למחבלים הם ימשיכו לטבוח בנו, כי הם יודעים שהם הורגים אותנו והם מקבלים כאן בית מלון, והם משוחררים אחרי כמה שנים בכל מיני עסקות של חטיפות ששוות להם למיקוח. צו החיים: אסור לשחרר מחבלים. צו בית השלום: המשך קניין ובניין בכל רחבי הארץ הקדושה ליהודים. על כל מרחביה. עוד יישובים ועוד יהודים שיעלו מכל קצוות הארץ. חזקים הם דברי דניאל טופז: "עם כל יוקר המחיה כאן והטרור הערבי, מפליא כיצד הסוכנות היהודית מצליחה להעלות לכאן כל כך הרבה יהודים. באמת כל הכבוד להם. זו לא משימה פשוטה". זהו נס מנצח. להקים משפחה יהודית ולחיות ולהתיישב בארץ ישראל זהו הניצחון. המורשת של אלוף נעוריה של הדס, המקסים, החכם, האוהב, המיוחד, ניצב משנה ברוך מזרחי השם ייקום דמו: הייתה בו רהיטות של דברים. היגיון וכושר שכנוע. נטול ציניות. הוא היה ציוני. החשיבה שלו הייתה של תרומה למדינה. כמה תורמים למדינה וכמה אפשר לעזור. חבר אמיתי. התנדב לכל משימה במסירות ובאמונה. הוא היה מקשיב, הוא היה שואל, מנהל איתך שיח. אבל הוא לא הלך אף פעם לקיצוניות של אף צד. מתי שהיה לו זמן חופשי הוא היה משקיע בילדים. הוא היה משחק איתם בכדור ובחבל, מגלגל לבנות את החבל כדי שיוכלו לקפוץ. הוא גם מאוד אהב לבנות איתם בקוביות לגו. הייתה לו סבלנות להסביר וללמד. היה לו ידע כללי בכל. פעם בשבוע הוא היה חוזר מוקדם מהעבודה ויחד היו יוצאים לבלות. לספארי, לקניון, לקרובי משפחה. לאכול ארוחת ערב בחוץ. פיצה, לפעמים פלאפל. 25 שנה שירת בצה"ל עד לתפקיד בכיר במודיעין. תואר ראשון בהנדסה בהצטיינות. תואר שני בכלכלה כמצטיין דקאן. גאון שקט, חשאי ומצטנע. הוא היה יכול לעשות לביתו אחרי 25 שנה. אבל הוא החליט שהוא רוצה לתת ולתרום עוד מהידע שלו למדינה בחוד החנית של הטכנולוגיה המבצעית המודיעינית. אחד שבדיוק ענה על הביטוי מלח הארץ. היה לו משפט כזה: אני רק חייל.

להרוג מחבלים

אין כלל ספק, כי הרצח הנפשע הזה הוא תוצאת ההסתה של הרשות הערבית, כמו גם של חמאס והג'יהאד האיסלאמי אשר בירכו על הרצח. כל אלה ושאר ארגוני הטרור הערבי הוכנסו ללב הארץ, והם בתהליך השתלטות על ארץ ומדינת ישראל, ביוזמת כנופיית פושעי ז'נבה ואוסלו. הרשות הפלשתינית מעודדת ומממנת רוצחי יהודים ביד אחת, וביד השנייה סוחטת את ישראל, בסיוע משתפי פעולה ישראלים ואירופיים אמריקנים, לשחרר את אותם רוצחים. אם חפצי חיים אנחנו - עלינו להרוג מחבלים. נקמת דם ודמעת ילד קטן היא צו בורא עולם. נקמת נדב בן ה-6 ששואל: אבא בשמים? נקמת איתי בן ה-8 שקרא קדיש על אבא. נקמתם היא נקמתנו. זו נקמה של בניין עולם וצו חיים של תרבות מקדשת חיים. לעומת הרשות הערבית, החותרת בסיוע שרת המשפטים ונשיא מדינת ישראל, להקמת מדינת טרור ערבית לאומנית על חורבותיה של מדינה יהודית, ולעומת חמאסטן שהוקמה בסיוע מחתרת אוסלו על חורבות גוש קטיף, ולעומת חיזבאללנד שהוקמה בסיוע אהוד ברק בלבנון, מתפתח ומתחזק פרויקט "לב בשר ולא לב של אבן". זהו פרויקט בראשות פרופ' מוחמד דג'אני מאוניברסיטת אל-קודס. הפרופסור הערבי ליווה קבוצה של 30 סטודנטים ערבים פלשתינים בביקור במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. זו קבוצה שמייצגת את הרוב הערבי בארץ ובעולם. זהו הרוב הערבי העולמי שמרים יותר ויותר את ראשו וליבו לאמפתיה והזדהות עם סבלם של עמים. זו שבירת טאבו שערבים לא מדברים ולא מחנכים על השואה ומכחישים אותה. נושיט יד לשלום לקבוצה אמיצה זו, שהיא הרוב הערבי השפוי. חייבים להשמיד להרוג ולאבד את הטרור הערבי הלאומני והאיסלאמיסטי הרמאי והרצחני כלפי כל מי שאינו נכנע לתרבות המוות והשנאה. הכוחות הבריאים בעם ישראל והכוחות הבריאים בעמי העולם חייבים להתאחד כנגד מתקפת הטרור הערבי הלאומני והאיסלאמי. ממשיכי מורשת הנאציזם חייבים להיות מושמדים בארץ ובעולם. קץ לטרור הערבי והאיסלאמי. מוות למחבלים ולטרור הערבי והאיסלאמי. מוות לרוע הזה - הוא חיים לטוב ולאנושי ולאלוהי וניצחון האור על החושך. ויהי אור.