מומחים ופרשנים יודעי דבר מעריכים שאבן מאן לא יפרק את הרשות הפלשתינית. יש אפילו המרחיקים לכת וטוענים שאין באפשרותו לעשות כן, בעיקר בגלל הסובבים אותו אשר לוטשים את עיניהם אל כורסת הכבוד של מנהיג, מנעמי שלטון וכסף רב הזורם לקופתה של הרשות או לקופתם של כמה מראשי הרשות. אין זו הערכה מופרכת לחלוטין אלא שראוי לא לשחק באש ולהיצמד לקביעה גורפת שמא הכל הצגה. יש בממשלת ישראל המייחלים לפירוק הרשות הפלשתינית מתוך תקווה שישראל תחזור את "בורות המים" והקסבות, אל מחנות הפליטים והשוקים של הערים והכפרים הפלשתינים. לעת עתה, הם אינם הרוב בממשלת ישראל, ודומה שגם ראש הממשלה איננו מתלהב ממש מאפשרות זו. אלא שלמהלכים פוליטיים ומדיניים, כפי שלמדנו מן ההיסטוריה, יש דינמיות משלהם, לפעמים הגיונית, והרבה מאוד פעמים אווילית, כי כך הם בני האדם, ומנהיגים אינם חפים מסכנת היבדקות.
ייתכן מאוד שאיומיו של אבו מאזן מהווים עוד תרגיל פוליטי שקוף. פרשנים מעריכים שראש הרשות איננו רוצה באמת להתפטר ולפרק את הישות הזו שכה עמלו עליה במשך עשרות שנים, ישות שיש לה הכרה בינלאומית וראשיה מתקבלים בבירות העולם במלוא הכבוד ההדר. עם זאת, אסור לישראל לשלול על הסף את האפשרות של פירוק הרשות, בין אם מרצון ובין שלא מרצון. לעניות דעתנו, קיומה של הרשות הפלשתינית, למרות כל ההתנהלות הבעייתית שלה, רצוי לישראל במקום החלופה של תוהו העלול להצמיח הנהגה גרועה הרבה יותר. מקרה עזה חייב לשכנע את מנהיגי ישראל לא להותיר לאירועים הפוליטיים להתגלגל מעצמם, וודאי לנוח על זרי דפנה מול האיומים של אבו מאזן. הנהגה אחראית חייבת להיערך לגרוע מכל. נדגיש הדגש היטב: אסור לישראל להיגרר אחר המדיניות הפלשתינית ולעמוד דום בכל פעם שאבו מאזן מאיים. על ישראל לדבוק במדיניות שקולה ועניינית הרואה את האינטרסים החיוניים שלה, בראש ובראשונה. לא על כל אמירה של אבו מאזן או מהלך שלו על ישראל למסור את ראשה. דא עקא, אסור לתת לאבו מאזן את הבכורה בהובלת התהליך המדיני. ואם בתהליך מדיני עסקינן, החלופה של פירוק הרשות גרועה יותר.
חיה וקיימת
אין זו הפעם הראשונה בה כתבתי שהסיכוי להגיע להסדר שלום עם הפלשתינים נמוך ביותר, אולי אפילו אפסי. הסוגיות העומדות על הפרק, וודאי נושא גבולות הקבע, מעמד ירושלים, זכות השיבה וכד', אלה לא יימצאו את פתרונם במציאות הפוליטית השוררת באזור. מאידך כל סטייה מן התהליך המדיני או הזנחתו עלולות להוביל למצב גרוע הרבה יותר. אזורינו מוכה הפתעות פוליטיות ומדיניות. נחזור ונזכיר את מקרה עזה. הרי אף אחד לא באמת ביער שבעזה החמאס וכל חבורת המטורפים הג'יהאדיסטים תרסק את הרשות הפלשתינית ותגרש אותה בקלות כה רבה. לא תהיה זו הפרזה אם נקבע שמצב דומה עלול לקרות גם ביהודה ושומרון. אליבא דכל המומחים והפרשנים, הרשות הפלשתינית חיה וקיימת רק בזכות הימצאות צה"ל סמוך מאוד לגבות הרשות. זו הערובה של קיום הרשות וישראל הרשמית, לפחות חלקים גדולים ממנה, מעוניינת להמשיך בסטוטס קו.
אם ננסה להעריך עניינית ובצורה מושכלת את מה שיקרה אחר ה-29 בחודש, הכף נוטה לכיוון הימצאות נוסחה לחידוש המו"מ לקביעת המסגרות למו"מ המהותי. זה מייאש, זה מרגיז, ואפילו גורם לרבים להרהר האם בכלל כדאי לישראל להתאמץ. אנו סבורים שלמרות כל אלה ואף יותר מכך, עדיפה לישראל הידברות סביב שולחן הדיונים מאשר הידרדרות המצב לכאוס מוחלט.
אנשי הבית היהודי ובנט בראשם ודאי לא יסכימו עם הדברים שלעיל, וגם לא כל תומכיהם בציבור. זכותם המלאה. לפי מיטב הבנתי רוב בממשלת ישראל עדיין, בדגש על עדיין, כן מעוניין בהידברות, אפילו היא מבחינת טחינת מים בלבד. ועוד המלצה ידידותית: הגם שאנו אוהבים זאת או לא, אבו מאזן ואנשיו אינם מטומטמים גמורים. ראוי לישראל להתייחס אליהם ברצינות גמורה כי רק כך תימנענה הפתעות בלתי נעימות.
