דרוכים ודורכים

רשת האינטרנט סערה השבוע, לאחר פרסום סרטון שבו חייל נח"ל בשם דוד דורך את נשקו לעבר פלשתיני שאיים עליו. הסערה החלה לאחר הטענה לפיה החייל הודח ונשלח לכלא בעקבות האירוע. נכון לזמן כתיבת שורות אלו, יש כמעט 50,000 לייקים לעמוד הפייסבוק "גם אני עם דוד הנחלאווי". יש לציין, כי החייל בעצמו הודה שהודח מתפקידו ונכנס לכלא בגלל אירוע אחר ועוד לפני היוודע התקרית עם הפלשתיני. העניין הוא שמכירים יותר מדי מקרים שבהם חיילי צה"ל הגיבו ונענשו, עד כדי כך שלציבור כבר נמאס. מכאן, שאם הוא לא היה נשפט על האירוע האחר, הוא בטח היה נשפט על האירוע עם הפלשתיני. הצבא כיום דואג כל כך למה שיאמרו בעולם, והוא לא דואג לפגיעה מסוג זה בחייליו. חיילי צה"ל מתמודדים עם לחץ יום-יומי בצורת אויבים ומתנגדים מבית ומחוץ. חיילי צה"ל שנמצאים בסיטואציות האלה עומדים ולא מגיבים כאשר מוטחות בהם האשמות מצד ישראלים, אירופאים ופלשתינים שבאים למחסומים, צועקים, מקללים ומפריעים למשימתם. ובכל זאת, חיילים אלו עומדים בשקט ולא מגיבים. לאחר שחרור גלעד שליט, חיילי צה"ל נוכחו לדעת שאם יחטפו אותם, מדינת ישראל תעשה הכול לשחרר אותם. אבל, אם הם יגיבו להתנכלויות שונות (דבר שקורה לעיתים נדירות), הם יואשמו ויועמדו לדין בידי אותה מערכת ששלחה אותם לעמוד בלחץ הזה. צריך לעקור את הפחד והחשש הזה מחיילי צה"ל ולהחזיר להם את הכבוד והגאווה. הדבר הזה יכול להתחיל רק מהמנהיגות. המנהיגות צריכה לפעול ולהעביר את הנהלים והתכנים הנכונים שישמרו על צה"ל כצבא מוסרי, תוך שמירה על זכויות אדם, בלי התרפסות וסיכון החייל.

נשיא ישיבת "עוד יוסף חי", הרב יצחק גינזבורג, אמר השבוע כי כדי למנוע עימותים, חיילים צריכים לסרב פקודה. לדבריו, גילויי אלימות מצד שני הצדדים אינם רצויים, והדרך הראויה ביותר למנוע אלימות ומתח בין תושבי המאחזים וההתנחלויות לכוחות צה"ל, היא קריאה של רבני ישראל לסירוב פקודה. הרב גינזבורג גינה אלימות של שני הצדדים, אבל שכח לציין כי כל מה שקרה ביצהר החל לאחר מקרי אלימות נגד כוחות הביטחון. מקרי האלימות כללו תקיפה של מוצב צה"ל וניקוב צמיגים של רכבים צבאיים. גורמים שנפגשו עם הרב גינזבורג, כמו רבני המועצה האזורית שומרון וראש המועצה גרשון מסיקה, ביקשו ממנו להדגיש, כי זריקת אבנים על חיילים מנוגדת לדרך התורה ופוגעת בעם ובהתיישבות היהודית. הם דרשו מהרב גינזבורג לפעול נגד כדי למנוע גילויי אלימות נוספים. הפתרון של הרב גינזבורג היה לקרוא לסירוב פקודה. קריאות של כל גורם שהוא לסירוב פקודה, מביאה להעמקת הפילוג בעם ונחשבת להמרדה. חוק העונשין מגדיר המרדה: "להביא לידי שנאה, בוז או אי-נאמנות למדינה או לרשויות השלטון או המשפט שלה שהוקמו כדין"; "להסית או לגרות את יושבי הארץ שינסו להשיג, בדרכים לא כשרות, שינויו של דבר שיסודו בדין"; "לעורר אי-רצון או מורת רוח בקרב יושבי הארץ"; "לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסין". יכול להיות שחלק מסעיפים אלו מעוררים תמיהה, אבל ברור לחלוטין שכל מי שקורא בגלוי לסירוב פקודה, עובר לפחות על הסעיף הראשון. העניין הוא, שאף אחד לא יעצור את הרב גינזבורג בעקבות האשמה בהמרדה, ועדיף שכך. מעצר של הרב גינזבורג יביא להסלמה בשטח. הדרך לטפל באמירות של מסרבי פקודה היא חינוך. חינוך לאהבת המולדת והארץ, יבטל אמירות של גורמים שונים שקוראים לפעול נגד המדיניות של המדינה. חינוך שכזה לא רק יבטל את ההשתמטות ויחליש את הקריאות לסירוב פקודה, אלא יביא לאזרחות טובה.

לאחר הפיוס בין הפתח לבין החמאס והג'יהאד האיסלאמי, יש שקט בשטחי יהודה ושומרון. עם זאת, צה"ל נערך כעת לאפשרות להסלמה. ההסלמה יכולה להתחיל מהרוג פלשתיני או מהסנקציות שיוטלו על הרשות, כך אומרים בצה"ל. עם זאת, לכל פגיעה מהצד הפלשתיני יש כתובת להאשמה והטלת אחריות: אבן מאזן. בתור יו"ר הרשות, אבו-מאזן כעת אחראי על כל מה ששני שותפיו החדשים עושים. וכעת, הוא יישא בתוצאות לכל ניסיון לאלימות שיבוצע על-ידי חמאס או הג'יהאד האיסלאמי. לכן, קשה לראות שהוא יאפשר לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי לעשות מה שהם רוצים. זאת תהיה הבעיה של אבו מאזן. הוא צריך להחזיק בידיו גם את החמאס והג'יהאד האיסלאמי, גם את דעת קהל העולמית, וגם לדאוג לתושבי יהודה ושומרון. העניין הוא, שעם כל-כך הרבה דברים, משהו כנראה יפול – כנראה הם החמאס והג'יהאד האיסלאמי. אם שני הארגונים ירצו להבעיר את השטח ואבו-מאזן ימנע זאת מהם, הם כבר ידאגו להחליף אותו. אם שני הארגונים יעלה לשלטון (כנראה חמאס), ישראל תראה הסלמה מסוכנת בצורה של חמאסטן בשטחי יהודה ושומרון.

במסגרת תמרון צבאי שערכה השבוע סעודיה, נחשפו טילים בליסטיים שיכולים להגיע לטווח של 3,300 קילומטרים. לפני כמה שנים חשפו צילומי לווין את בסיס הטילים של סעודיה, שבו ניתן היה לראות בבירור כי משגר אחד כוון לאירן והשני - לישראל. לישראל ולסעודיה יש אינטרס משותף שאירן לא תשיג נשק גרעיני, לכן כנראה משגר אחד כוון לאירן. המשגר השני כוון לעבר ישראל, כי אנחנו עדיין מדינת אויב מבחינתם. כעת אולי יש לנו אינטרס משותף, אבל אחרי שהאינטרס הזה יסתיים, ישראל תשוב למעמד של מדינת אויב שמהווה איום מצדה של סעודיה. נראה, כי שיתוף הפעולה בין ישראל לבין סעודיה מוכיח את המשפט: "שמור את חבריך קרוב, ואת אויביך קרוב יותר".

דובר הפרלמנט הסורי הודיע השבוע, כי הנשיא בשאר אסד הגיש את מועמדותו לבחירות לנשיאות המדינה. מול אסד יש שבעה מתמודדים, אבל ברור שאי-אפשר לחגוג עדיין את הגעת הדמוקרטיה לסוריה. בחוקה הסורית יש כללים מאוד נוקשים לגבי מי יכול להתמודד בבחירות ומי לא. דבר נוסף הוא, שהבחירות בסוריה ייערכו רק במקומות שנמצאים בשליטתו של אסד, אז די ברור מי ינצח בבחירות. לאחר הניצחון מדינות המערב יהיו בבעיה. הן לחצו על סוריה לקיים בחירות דמוקרטיות ונראה שאסד ינצח. מדינות המערב לא יוכלו להגיד "כן, אבל...". סוריה ורוסיה יגידו: רציתם בחירות? קיבלתם. אל תתלוננו עכשיו שניצח מי שלא רציתם. בסוריה אין כעת מנהיג שיכול לסחוף אחריו את ההמונים כמו א-סיסי במצרים. ולכן נראה, כי באמת היחיד שיכול להמשיך ולשלוט במדינה הוא אסד. במקרה כזה נראה, כי הלחימה במדינה תימשך עוד זמן רב.