כבר מזמן הבעתי סלידתי מכל מה שנעשה במדינה הזו מעל פני האדמה, ולא באתי כאן להתעמת עם מושחתים הצובאים מכל עבר. זו גם הסיבה שצריך לקחת את הסיטואציה המעמתת הזו בפרופורציות. בואו נעשה סקירת מערכות כדי להבין איזה "אסון נורא" קורה לנו בביטול תרגיל העורף.
מי זה שר הביטחון? עוד סמרטוט אדום המתנופף מול פרצופנו ומשמיע קולות לא ברורים על נחשים בנעליים ועל אויב העומד להתקיף אותנו מכל עבר. בין לבין הוא מממן אוגדות שלמות של אנשי קבע שכל תפקידם לקבל משכורות עתק, לאכול לשובע ולזרוק כמויות אוכל שיכולות להאכיל את כל עניי ישראל, וכמובן שהס אפילו מלחשוב לפטר אותם – הכל בשם המילה המסחררת "ביטחון". אם לא די בכל הזוועה הזו שהם ממיטים עלינו בצעירותם – הנה מתנת הפרידה שאתה ואני מעניקים להם מכספינו כאשר יפרשו ב"זיקנתם" לפנסייה בגיל 45: כסף, והרבה כסף... עד יום מותם.
אבל מי הוא המנהל של שר הביטחון? נכון, צדקתם – קוראים לו ראש הממשלה. מי זה ראש הממשלה? זה אחד שכל המדינה שייכת לו, כולל אישה קטנה ותאוות בצע, ילדים מפונקים – וכולם יחד חיים בארמון זהב עם מטוס פרטי צמוד שמעיף אותם כמו בחלומותינו לאן שרק ירצו. ד"א, את ראש הממשלה הזה אוהבים כולם לשנוא, מקללים מבוקר עד ליל את עריצותו, אבל מצ'פרים אותו כל בערך 4 שנים בכך שממליכים אותו כל פעם מחדש כבונוס – בדיוק כפי שמקבלים כל מנכל"י החברות הכושלות שמעניקים לעצמם מיליונים לשיכוך כאביהם.
הוצאה לפועל של האירנים
לכל השחיתות הזו ישנו בולם זעזועים ומעין מתקן ביקורת המונע כל אפשרות שקופת אוצר המדינה תתרוקן כתוצאה מהילולת המושחתים הללו. זהו שר האוצר של מדינת ישראל. תפקידו? לדבר על שינוי, ולעשות בנו שפטים. את הכסף הענק שגונבים לו חבריו לספסל הנאשמים ממלא שר האוצר מכספי... נכון, צדקתם שוב, מכספינו. הוא לא נותן לנו כאן, לא נותן לנו שם, לוקח מאיתנו עוד מכאן, ולוקח עוד משם – עד שנוצר איזון חדש ומחודש שכל מדינות האו.אי.סי.די מוחאים לנו כפיים ומעלים לנו את דירוג האשראי למצויין פלוס.
את התוצאות הנילוות קשה לאבחן בצורה אמיתית. מצד אחד מתווספים המונים למה שנקרא "קו העוני" – ומצד שני מראים כל סקרי דעת הקהל שהכי טוב לחיות בישראל. למה הכוונה? פשוט מאוד. רוב אומללי המדינה אינם יכולים להרשות לעצמם לבחון חיים מעבר לגבולות המדינה, והאחרים המצליחים להגיח לטורקיה וכד' לנופש חופש כזה – עסוקים כל כך בלגנוב ברזים ומגבות שבעת חזרתם לארץ נותר להם רק לשיר "הבאנו שלום עליכם" ואם תוך כדי עבודה בשכר המינימום ישאלו אותם היכן הכי טוב לחיות יענו אינסטנקטיבית כאילו מהתת מודע: "בחייך, אין כמו בישראל".
אבל פה ושם מנסים כאלו ואחרים להעלות את הנושא החברתי המעיק... וקולם נבלע בהמולת השטויות שהתקשורת מעדיפה להביא לקידמת תוכניות הטלוויזיה. בעיניהם של גורפי המיליונים עדיפה תוכנית "
האח הגדול" על צילומי המחטטים בזבל שחוזרים לישון על מזרן מרופט - שחורים מלכלוך שכבר לא ניתן להבחין ביניהם ובין יוצאי אתיופיה!
אבל שר הביטחון "יראה" לשר האוצר (וכמובן שראש הממשלה יאלם דום כהרגלו): "לא יהיה תרגיל עורף".
המשמעות? איומה ונוראה... לא נראה מכוניות צבא אצות רצות מימין לשמאל, משמאל לימין, מלמעלה למטה, ומלמטה למעלה. בבתי הספר יפסיקו לצבוע בקטשופ, וה"פצועים" המצחקקים על הריצפה לא יצולמו למהדורות החדשות. מנופים יפסיקו להרים ולהוריד סולמות, ומפקדים לא יישמעו מדברים ברצינות תהומית כאילו אסון נורא נמנע רק בזכות קומץ חיילים. אם באירן יחליטו לזרוק עלינו אי-אילו מיליון וחצי טילים על כמעט כל מבנה ובית בישראל, יצליח שר הביטחון בקושי רב ללחוש לאוזנו של שר האוצר: "תראה מה עשית. לא נתת לי כסף לביזבוזים – ועכשיו כולנו משלמים את המחיר".
נכון יעלון. נכון לפיד. נכון נתניהו. כולנו נשלם בבוא היום את המחיר שכנראה לא נוכל לברוח ממנו כאשר טילי ההוצאה לפועל של האירנים ירדפונו בכל פינה, אבל בינתיים כבר לא נשאר לנו לא כוח ולא מזומנים כדי לשלם את מה שאנו צריכים לשלם כדי לשרוד עד אותו רגע שבטוח ממנו לא נשרוד.
