הניסיון של מראש הממשלה - מר
בנימין נתניהו, לדחות את הבחירות לנשיאות הוא לדעתי לא רק ניסיון אישי לא לאפשר לח"כ ממפלגתו, ראובן ריבלין, לזכות בנשיאות אלא זהו גם ניסיון פוליטי למנוע שינוי ו"מפץ" גדול יותר. במאמרי באתר זה - ה"קורבן התורן" (מה-31 למרס 2014), כבר עמדתי על כך שצריך לבדוק אם עניין הוצאת פרשת ה"התיישנות" נגד השר
סילבן שלום לא הגיעה מה"בוידם" של נתניהו, כפי שגם חשדתי באותו מאמר כי "תיק קצב" לא במקרה צץ מיד לאחר שהלה הודיע כי לאחר פרישתו מהנשיאות הוא יתמודד מול נתניהו על ראשות הליכוד. הוסיפו לכך את חשדי כיום בעניין הניסיון הנוסף (שלבסוף ירד מהפרק...) להמשיך לחקור את השר שלום למרות המלצת המשטרה לסגור את התיק, ותקבלו מדוע אני כל כך חשדני בהמשך השורות - במניפולטיביות אישית ופוליטית, כלפי מי שמציע לדחות את הבחירות לנשיאות.
לכולנו ברור כי כל סיבה שיביאו ה"מקורבים של"... לדחיית הבחירות לנשיאות, לא תהיה לגופו של עניין אלא באה מגופו של האיש המכהן כראש הממשלה. ולכולנו גם ברור שראש הממשלה מוכן לוותר על בחירת מועמד הליכוד לנשיא המדינה כאשר שמו של המועמד הוא ראובן ריבלין, ועוד כשבחירתו של האחרון כל כך מובטחת, גם אם ראש הממשלה יתנגד לה בגלוי. נתניהו חושש מהרגע שבו יקבל לנשיא את מי שהוא הכשיל מלכהן בקדנציה הנוכחית כיו"ר הפרלמנט. אבל חוץ מהעניין האישי יש כאן גם נקודה פוליטית לא קטנה. כידוע לכל הרי שראובן ריבליו אינו אדם שנלחם אישית בראש הממשלה אלא החיכוך במקורו פוליטי ורעיוני, ובמיוחד לאור עמדותיו היוניות והליברליות שלו. יתרה מכך, כשהתפלגה קדימה מהליכוד היה רק טבעי שריבלין ימצא את עצמו בקדימה משום עמדותיו היוניות, שגם בקדימה של אז היו רוב ח"כיה ניציים ממנו. אבל לריבלין הבית"רי והרויזיוניסטי הייתה מחויבות לסמל ולתנועה שבה גדל וצמח וכך הוא מצא את עצמן לימים כסמן השמאלי והליבאלי היחיד של הליכוד.
אחדות לאומית
נתניהו יודע היטב כי יריבות רעיונית קשה לפשרה מיריבות אישית וכי כנשיא הרי שריבלין לא יהסס לומר את דעתו ההפוכה גם כשנתניהו יחפוץ ב"אחדות לאומית" עם הנשיא החדש כלפי אירופה, כלפי ארה"ב ובמיוחד כלפי הפלשתינים. יתרה מכך, ריבלין מסוכן לנתניהו מבחינה פוליטית אף יותר מ
שמעון פרס. על פרס יודעים כולם כי הוא איש שמאל בהצהרותיו ולכן כל מחלוקת שחלק הלה על נתניהו הובאה בחשבון הטענה כי פרס איננו בשר מהשלטון הנבחר וכי ממחלוקתו נודף ריח פוליטי שאינו דווקא רעיוני. יתרה מכך, תדמיתו של פרס היא כשל "חתרן בלתי נלאה" - שעלייה כבר העיד
יצחק רבין המנוח, ולכן בכל פעם שפרס רק חלק על נתניהו מיד הוא נחשד לא רק כמנגח פוליטי אלא גם כאחד שאוהב רק לחבל. אבל הפעם ריבלין מזוהה בארץ, ובמיוחד בעולם, עם הימין ולעומת פרס הוא נחשב כאדם אמין שהיריבות האישית ממנו והלאה, ולכן כאשר הלה יחלוק על נתניהו בפומבי הרי שלנתניהו תהיה כאן באמת בעיה קשה, בארץ ובעולם. ברור שנתניהו מנסה להרוויח זמן כדי למצוא מועמד טוב יותר בליכוד במקומו של ריבלין, אולי
דוד לוי...
אבל ישנו כאן חישוב נוסף של נתניהו, במישור הפוליטי-הפנימי בישראל. בשבוע שעבר נשאלתי על-ידי עיתונאי זר מדוע לדעתי שמעון פרס לא גילה את מה שחשף לפני מספר ימים: הגעתו להסכם שלום עם אבו מאזן, וטרפוד העניין על-ידי נתניהו? יתרה מכך, המשך השאלה היה מדוע אבו מאזן והרשות הפלשתינית לא חשפו את הטרפוד הזה כנגד נתניהו? התשובה שלי הייתה פשוטה: פרס רצה לשמור את ה"קלף" עד שיפרוש מהנשיאות כדי שאח"כ יבנה כוח מאוחד של השמאל והמרכז בראשותו שיביא גם לפירוק הממשלה (מכוון "התנועה" ו"יש עתיד") ואח"כ יזכה בבחירות הבאות. ברור גם שאם הרעיון הזה צץ בראשו של פרס הרי שהאחרון ביקש מהרשות לא לחושפו כדי שהחלפת השלטון בישראל לא תטורפד. ממורכבות היחסים ההיסטורית בין שמעון פרס לעולם ולפלשתינים הרי ברור שהוא הצליח לשכנעם בשמירת הסיפור בחשאי. כולנו גם זוכרים כי האיחוד בין הליכוד ל"ישראל בתינו" הגיע בגלל החשש שפרס היה עלול להתפטר מהנשיאות ולעמוד בראש גוש המרכז - שמאל. אני זוכר היטב כי לאחר שברק הדיח את פרס (באמצע שנות ה-90 של המאה ה- 20) הבטחתי לרבים וטובים כי פרס עוד יתמודד שוב על ראשות מפלגת העבודה ושום השפלה לא תגרום לו לפרוש פוליטית...
ועכשיו תארו לעצמכם באיזה מצב מדיני ופוליטי (בארץ ובעולם...) עלול נתניהו למצוא את עצמו ביולי 2014 כאשר יו"ר הפרלמנט יהיה ח"כ ראובן ריבלין ויריבו לראשות הממשלה יהיה הנשיא לשעבר שמעון פרס...
