סקירה היסטורית. (מקוצרת)
בשנת 1920 בוועידת סן-רמו (איטליה - חודש אפריל) עם סיום מלחמת העולם הראשונה, חלקו המעצמות את האזור ביניהם. לגבי היהודים הוחלט באותה וועידה שיקבלו את כל ארץ ישראל - הידועה בשם פלשתין (השם שהרומאים נתנו לה). הערבים קיבלו את כל שטחי לבנון, ירדן וסוריה. המסקנה: בוועידת סן-רמו 1920 הונח הבסיס לבית הלאומי של עם ישראל בישראל.
לכן, מי שרוצה ללמוד על זכותנו על הארץ הזאת, חוץ מהתנ"ך, יכול להיעזר גם בהחלטות בינלאומיות, לרבות זכותנו על הגדה המערבית לאמור: יש"ע.
ועדת האו"ם לחלוקת ארץ ישראל (1947)
וועדת האו"ם שהמליצה על חלוקת הארץ, למרות כל התהפוכות וההחלטות שלא קוימו, הגיע למסקנה על חלוקת הטריטוריה הקטנה הזו לשניים, ליהודים ולערבים (לא לפלשתינים). הערבים וההנהגהם לא הסכימו, רצו את הכל, החלו במלחמה - היא מלחמת השחרור, הובסו קשות, הפסידו גם את מה שהציעו להם ובוכים על כך עד היום.
"הנכבה" שלהם היא תופעה מחוצפת, שהרי הם פתחו במלחמה ועכשיו מבכים את ההפסד כאילו זה מדובר בניסיון הכחדה או גירוש ולא בכישלון צבאי, או קונספציה שגויה. מאז כל הזדמנות להסדר והסכם מטורפד על-ידם באופן קבוע, תוך בכייה נוסח "הנכבה".
הצעות שנדחו או ברחו ברגע האחרון
בנושא זה יש להזכיר את ההצעה של
אהוד ברק, כראש
ממשלה, בקמפ-דיוויד לעראפת שברח ברגע האחרון. הצעתו החלומית של אולמרט/
ציפי לבני שנדחתה ואבו-מאזן ברח מהסדר שלא יקבל יותר, כי ההזדמנויות לא חוזרות על עצמן.
ההכרזה של בן-גוריון
כשמדברים על נושא של הלאום היהודי, על מדינת הלאום היהודי והאם, יש מקום לחוק יסוד, שהרי ממילא מכירים בישראל כמדינת היהודים. כדאי להזכיר, שיש הטוענים שמדינת ישראל לא שייכת לעם היהודי ויש עם נוסף שיושב באזור כמו העם הפלשתיני.
הבלוף הנקרא העם הפלשתיני
רבותי, אין ולא היה עם פלשתיני מעולם, הערבים היושבים בישראל, מזה עשרות בשנים אינם פלשתינים. מדובר בערבים, מארצות השכנות והמזרח התיכון שהיגרו לכאן, מסיבות שונות, נדודים, עבודה, חיפוש אחר אחרי מחיה ואדמה. כשהרומאים קראו לאזור פלשתין לא היו כאן ערבים, אבל היו כאן יהודים שחיים מאז בארץ ישראל, והערבים הם אורחים שחייבים להתנהג כאורחים.
מגילת העצמאות: ביום הכרזת המדינה קרא בן-גוריון את ההכרזה הבאה: "הנני מכריז בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל - היא מדינת ישראל.
הצועקים וזועקים חמס
זהבה גלאון, בוז'י הרצוג, ציפי לבני חברו נגד נתניהו והחוק, כדי להיראות ליברלים, אנשי העולם הגדול, הדואגים לכלל האוכלוסייה, ולמעשה מנסים אולי שלא מדעת להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה. אלו דעות אולטרה ליברליות ופוסט ציוניות שיתקבלו יפה בעולם, כאשר
אחמד טיבי,
חנין זועבי (אשת משת המרמרה), וחבריהם זועקים נגד החוק אפשר להבין למה - ודווקא בשל כך, החוק נראה כהכרח, כדי שישראל תישאר מדינה יהודית ובית לאומי לעם ישראל בארצו ובפזורה.
הכרזת המדינה, כביתו של הלאום היהודי לא נעשית בשביל היושבים בציון, אלא הפזורים בארצות תבל, כדי שיהיו להם מאחזים ושורשים בארץ.
יהודי בגולה שיש לו מדינה אינו יתום
יהודי או ישראלי השוהה בחו"ל עובד או גר או היגר מכל סיבה שהיא, כולל אלה שרבין ז"ל קרה להם "נפולת של נמושות", היודעים ומרגישים שיש להם מדינה יהודית חזקה ודמוקרטית, מרגישים ביטחון, מרגישים ייחוד, מרגישים קשר ובעיקר מרגישים שהם אינם יתומים ולא פליטים. המדינה ליהודים בתפוצות היא עוגן של הכרה בינלאומית, ביטחון וגאווה.
רק לאחרונה בימים אלה ממש הטיפו במסגדים על חזרה ללוד, רמלה, יפו וחיפה הח"כים והמנהיגים שלהם, אפילו הפליגו מעבר להכרזות אלה, ורוצים להחזיר אותנו לאוגנדה או לזרוק לים. כל מי שטוען, שחוק הלאום, הוא חוק לא דמוקרטי, מפרש את המושג דמוקרטיה בצורה שגויה ומגמתית.
אין כל סתירה בין דמוקרטיה, שוויון זכויות, למי שמגיע ומי שגם ממלא חובות של אזרח או תושב קבע, לבין חוק הלאום. הערבים צריכים להבין ולהפנים - מול זכויות יש חובות ומי שלא רוצה ולא מוכן למלא את החובות, כמו שירות לאומי, לטובת האוכלוסייה הערבית, אל לו לבוא בדרישות לשוויון זכויות מלא. מי שלא מכיר במדינת ישראל, כמדינת העם היהודי, לא יקבל זכויות מלאות ולא יקבל שוויון מלא. הוא יכול להסתפח למדינה פלשתינית אם וכאשר תקום או מידית לרשות הפלשתינית של אבו-מאזן - חמאס.
דוגמה לשוויון וליחס
האישה הערבייה שהדליקה את המשואה ביום העצמאות למען קידום המגזר והאישה הערבייה ומעמדה בחברה, נתקלת בהתקפה של שנאה, כמו בוגדת, לרבות איומים. במצב כזה, עדיין אנו רחוקים משוויון מלא וקרובים להוכחה, בנחיצות חוק הלאום היהודי במדינת ישראל. בכל ארצות אירופה יש היום מיליוני מהגרים ופליטים, ולא יעלה על דעת אף אחד מהמגזרים האלה, לטעון נגד הלאומיות ולאום של המדינות בהן הם שוהים וגרים.
לסיכום
יש לברך על החוק ועל תוכנו, העיתוי במקומו וההד שלו יגיע למרחקים.
