שמעתי על מורה, אם חד הורית, שמתפרנסת ממשרד החינוך ולא מהוריה והיא הלכה וקנתה דירה. דווקא בימים אלה, אחרי שמחירי הדירות המריאו וכאשר השוק קפוא למחצה בגלל התוכניות להוריד מיסים. בדקתי את הפרטים, ראיתי את החוזה, שאלתי וחקרתי כדי לכתוב דברים מדויקים. אינני רוצה שהפוסט הזה יעבור ברשת עם שורת הנושא המרגיזה "לא יאמן". אז, גם אם זה נראה לא יאמן, זה אמיתי.
עירית היא מורה בבית ספר תיכון יוקרתי. לא נשואה וילדה תינוק חמוד לפני כשנה. כשהגיע התינוק הגיע גם מועד הפדיון של קרן ההשתלמות. "החלטתי לקיים חלומות", היא אמרה לי. "רציתי להביא ילד ורציתי דירה משלי".
- דברים מנוגדים, לא?
הרבה שנים שאפתי לצאת מן הדירות השכורות וספרתי את השנים עד שקרן ההשתלמות תשתחרר. כשדיברתי על תוכניותיי עם ידידים, התגובות לא היו מעודדות. בעיקר על עניין הדירה. הרגשתי אפילו עוינות. וכשראו שאני מתכוונת לממש את הקניה, הייתה זו, אולי, קנאה.
בין מרַפּות הידיים הייתה מורה מנוסה, שאמרה לי בטון מאופק: "אני עובדת ובעלי עובד ויש לנו שני ילדים ואנחנו לא מצליחים לגמור את החודש. על דירה, אפילו לא חולמים". ידידים שישבו איתנו בבית הקפה הסכימו בנענועי ראש.
- היו גם תגובות של עידוד?
"לומר את האמת, לא האמינו. ידידיי יודעים שאינני יכולה לקבל אגורה מן המשפחה. תמיכת הורים זה לא בלקסיקון שלי".
- אז אפשר לשמוע קצת פרטים?
"קרן ההשתלמות הניבה לי 120 אלף ש"ח. גם חסכתי במשך השנים והצטברו כ-250 אלף ש"ח בחשבון הבנק".
- זה נשמע פלא.
"קודם כל, זה אפשרי. יש לי הוכחות! לשם כך צריך להצטמצם. קניות אני עורכת במחשבה תחילה ומחפשת מקומות זולים. אני לא קונה מוצרי ראווה ומסתפקת במה שאפשר. מן המשכורת (וקצת שיעורים פרטיים, לא הרבה) הצלחתי לחסוך במשך השנים. כך נוצרה קרן לקניית דירה. בסך-הכל 370 אלף ש"ח.
"שחקתי סוליות בהרבה חיפושים אחרי דירה. סרקתי את הלוחות, ביקרתי בדירות ומצאתי משהו שאני יכולה לעמוד בו - דירת שלושה חדרים צנועה. לי ולילד זה בהחלט יספיק. המחיר: 920 אלף ש"ח לבעלת הדירה. אישה קשישה שעוברת לבית אבות. לכך צריך להוסיף קצת הוצאות עורך דין, הוצאות למשכנתה וכדומה. בסך-הכל הדירה תעלה לי כ-950 אלף ש"ח."
- והמשכנתא?
"אחרי שמצאתי את הדירה שחקתי עוד סוליות במסע בין הבנקים וגורמי מימון נוספים. לא רק בנקים נותנים משכנתאות וצריך להשוות את התנאים של כל אחד. התנאים לא בדיוק דומים.
הסכימו לתת לי משכנתה בהיקף של כ-60 אחוז ממחיר הדירה. 530 אלף ש"ח. עוד 50 אלף קבלתי בהלוואות מחברים".
המורה הזאת לא עושה "קפיצת ראש" לבריכה ריקה ממים. שאלתי, איך ממנים משכנתה כל כך כבדה ממשכורת.
"אני צריכה לשלם 2700 ש"ח לחודש לבנק. את הדירה אני מתכוונת להשכיר ולפי מחירי השוק אוכל לקבל כ-3000 ש"ח לחודש. אני יודעת, שצריך לשים בצד משהו כי לפעמים פורץ איזה תיקון בלתי צפוי ויש חודשים שדירה עומדת ריקה. התשלום של שכר הדירה אמור לכסות את ההוצאה למשכנתה ואני הרי כבר מתפרנסת ממשכורתי הרבה שנים. אם מצטמצמים - זה אפשרי", אמרה לי בביטחון מוחלט.
אני רואה זאת כהעזה מאוד מיוחדת. מעשה מטורף, אבל שקול.
אמירה
בן דודי, אבי קדם, כתב בהזמנה למפגש משפחתי לזכרה של דודה לאה: "את השמחות צריך ליזום. הצרות באות מעצמן".
