לקראת הדיונים בקונגרס של ארצות-הברית אודות צירופה של ישראל למועדון העילית של מדינות שאזרחיהן חופשיים מן הצורך בוויזה, יצא השבועון "ניוזוויק" בסדרת מאמרים להשחרת שמה של ישראל. על-פי הכתבות, ישראלים עוסקים בריגול תעשייתי ביטחוני נמרץ, גם כשהם מוכרים מסלסלי שיער במחיר מנופח לבאות הקניונים בשיקגו, לוס אנג'לס והונולולו. על-פי השבועון, הריגול הישראלי כה מטומטם עד כי השתיל סוכן שלם, לא סתם מצלמה ומיקרופון, או פרפר מכני בשלט רחוק, בתעלת האוורור של חדרו של סגן הנשיא האמריקני בביקורו בירושלים. על-פי השבועון, עוצמתה של ישראל בבית הנבחרים היא כה רבה, עד כי פרשיות נוראות של ריגול תעשייתי-ביטחוני הושתקו. אך מצד שני, היא כה חלושה, עד כי פקידים רמי דרג לחשו את כל גיבובי השטויות הללו על אוזניהם של הכתבים, בלי שישראל הכל-יכולה תדע מי הם וכיצד להשיב להם כגמולם.
ההגדרה של ישראל בממשל האמריקני היא, על-פי השבועון, ידידים-אויבים (frenemy). חוצפתם של גורמי האיסוף הישראלים אינה יודעת גבולות, וחוצפתם להאשים את "ניוזוויק" בניחוח של אנטישמיות באמת ובתמים מרקיעה שחקים. להפך. כדי להתרחק מכל ניחוח אנטישמיות, משתדלת ארה"ב לטפל בעבריינים הישראלים שנתפסו בכפפות של משי - בניגוד לטיפול באזרחי מדינות אחרות שהיו נלכדים בכף, כמו טיפולה בשני נסיכים סעודיים עם קשרים לחוטפי ה-11 בספטמבר שהורשו לעזוב את ארה"ב כשכל הטיסות אליה קורקעו. כה גדולה חוצפתם של הישראלים, עד שכאשר הם נתפסים (לא ברור במה, למה, היכן, ומי היו), הם שמים פס וממשיכים בשלהם.
השדולה הישראלית כה עוצמתית, עד כי לשכת החקירות הפדרלית (FBI) חוששת לתדרך מדענים ואנשי כוחות הביטחון היוצאים לישראל מפני הטכניקות המתוחכמות (סוכן בתעלת האוורור כבר אמרנו?) שיופעלו נגדם. כה גדולה חוצפתם, עד כי אותו בכיר במערכת הביטחון האמריקנית שתִדרך את כתב ה"ניוזוויק" זכה להזמנה ערמומית לישראל לאחר שנשא דבריו בפני פורום ביטחוני משותף זה או אחר. הכל מותר: נשים, בזבוזים, סמים, הכל מוטח בפניהם של אמריקנים הבאים לישראל כדי להוציא מהם מידע. והגרועים ביותר הם אותם צעירים הצובאים על דלתות הקונסוליה האמריקנית בתחינה להגיע אל ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ולנער את אבק מזרח הים התיכון מעליהם. ה-ראייה: 32 אחוז מן המבקשים ויזה לארה"ב נדחים על הסף - אחוז גבוה בהרבה מזה שבמדינות רבות.
הפח היהודי
כנראה שהכתב צודק. הזרם האדיר של מדענים ואנשי מקצוע אמריקניים הנוחתים בישראל ונוברים כאן בכל פינה ביטחונית, מדעית, תעשייתית, הוא עדות לשדולה הישראלית האדירה הדוחקת באמריקנים להגיע לישראל על-מנת להפילם בפח היהודי הידוע. 6 מיליארד דולר של השקעת "אינטל" במפעל בקריית גת הוא ודאי חלק מן המזימות היהודיות לרגל באמריקה. השקעת המיליארדים של "נובל אנרג'י" בגז ישראלי היא ודאי עוד תרגיל ערמומי שבמסגרתו מפתה ישראל חברה אמריקנית להניח לרגליה את טכנולוגית הקידוח. רכישת טכנולוגיית "להבים" - המייצרת עבור ארה"ב את להבי מנוע F135 עבור מטוס הקרב העתידי של ארה"ב "לייטנינג" - בידי חברת "פראט-אנד-וויטני", היא תרגיל ממולח ביותר של הריגול הישראלי. כל אותם גדודים אמריקניים העוברים אימון במתקני צה"ל לפני פריסה במקומות עוינים במזרח התיכון, הם מזימה ודאית נוראה לכתת את חרבה של אמריקה לעטי נובע לרשום צ'קים ליהודי הבינלאומי.
אבל מה שבאמת ודאי הוא שארה"ב אינה מעוניינת בדלת פתוחה לאותם 20 אחוז מן הישראלים שהיו מתים לעוף מכאן אל ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות שבה החוק אוסר, ומונע בכל תוקף, נקיטת זהירות מפניהם. האם ייתכן שהסיבה האמיתית לסירוב האמריקני העקשני לפתוח את הדלתות לעבר ישראל הוא חשש שזרם של ערבים ישראלים, ואחיהם מיהודה ושמרון, ודודיהם מירדן, ינצלו את הדלת הפתוחה בישראל על-מנת להגיע לארה"ב כתיירים לנצח?
יש כ-20 מיליון זרים בארה"ב שנכנסו אליה חוקית ובלתי חוקית, והם ארוגים היטב אל תוך המארג האמריקני. אולי האמריקנים חוששים שחלק מן הנכנסים אליהם דרכנו יהוו חיזוק ל"אחים המוסלמים", למסגדים הקנאיים, לארגוני כפיית-השריעה, לרוצחי בנות על כבוד המשפחה? האמריקנים יודעים היטב כי אין הם יכולים לפקח על מהגרים כאלה. הם אפילו לא היו מסוגלים לאתר איש מ-19 רוצחי ה-11 בספטמבר ששהו בארה"ב באופן חוקי שאיש לא עלה עליהם. גם לא את מניחי מטען-הנפץ במרוץ בוסטון שהיו "אחים מוסלמים" אמריקניים, סטודנטים לתפארת, שאיש לא עלה עליהם למרות שרצחו שלושה יהודים כשנה לפני כן.
ואם במזימות עסקינן, ייתכן שהאמריקנים סבורים כי ישראל מעוניינת במדיניות דלת פתוחה לא כדי לרגל אחרי אמריקה, ולא כדי לשלוח אליה המוני בנות המוכרות מוצרי טיפוח בקניונים, אלא כדי לבצע טרנספר מרצון לאמריקה של ערבים בלתי-רצויים-בארץ-ישראל. אלא שהאמריקנים אינם יכולים לומר דברים כאלה בפה מלא. זה לא תקין פוליטית, זה קרוי אפליה-על-בסיס-מוצא, זה ירגיז את הארגונים המוסלמיים שדווקא מאוד מעוניינים בהגירה חופשית לאמריקה. לכן קל יותר להמציא סיפורי מעשיות ולהפיצם בסמרט-עיתון (גניבה ספרותית מדיימון ראניון בתרגומו של אליעזר כרמי) מט לנפול הזקוק לכל דולר של תמיכה שקטה על-מנת לשרוד.
חבל. לא הצליח לנו. ננסה שוב בשנה הבאה.