כמה ימים לאחר שרותי, גדולת-האיברים, מי שידעה לעשות שימוש רב-תושייה בנתונים הענקיים שהיא בורכה בהם, קיבלה את הקוק הפרסי, בהנחייתה של יעלה, נחת תנחום במשרדו של דני.
רותי, מרוצה עד אין-קץ מאורח חייה החדש, כבר הייתה אז, בדרכה לארה"ב.
את חניית-ביניים בהולנד היא התבקשה לעשות בהנחייתה של יעלה. בתחילה היא ביקשה להישאר כמה ימים באמסטרדם - ולא להמשיך לארה"ב; אולם מצוותה של יעלה הייתה ברורה. היא הבטיחה לה שהות ממושכת יותר בעיר-הסמים בדרכה חזרה.
במזוודתה, כפולת-התחתית, היא אמורה הייתה לטמון את הסמים שאותם היא תקבל באמסטרדם. החבר המקועקע היה לצידה כדי להשגיח שהכול יתנהל ללא תקלה.
רק את הקוק הפרסי היא טמנה בתוך גופה.
את ההנחיות לכך היא קיבלה מיעלה. גופה, עצום-המימדים, קלט בקלות את הקוק הפרסי. משיכה קלה בחוט כמעט בלתי-נראה שבצבץ אל אוויר- העולם מבין חמוקיה השעירות של רותי אמור היה לשלוף ממקום מחבואו את שתי שקיות-הניילון שבהן נמצא הקוק הפרסי.
השם של רותי הפך על דני את בני-מעיו.
גם החלק האחר בשיחה גרם לו הרגשה של קבס.
לספק סמים, זה עניין חמור כשלעצמו; לבקר בדירה שאליה מגיעים גברים מפורסמים, מצמרת-מערכות שלטון, שחטאו במשהו שחייב, כנראה, את התערבות המוסד המיוחד, זה כבר היה משהו שנמצא במישור שונה לחלוטין.
בה-בעת, דני לא הבין כיצד המקריות הזאת משחקת לידיו של מרציאנו. איך זה קורה שכבר נקבע המשפט שלו לדיון, ועוד בפני מי שרותי היא בתו? כלום מדובר במקריות-גרידא או במשהו אחר?
דני הרגיש מאוד מבולבל מקצב הדברים.
בהכירו את המערכת הוא לא יכול היה שלא לראות את היד-המכוננת מלמעלה בכל קצב האירועים הזה.
משהו כאילו-מסתדר בידי מתכנן-על.
את השאלות האלה, דני לא העלה בפני תנחום, אבל הוא רצה מאוד לגבש לעצמו תשובות עליהן לפני שהוא ממשיך מן הנקודה שבה עזב תנחום את משרדו.
