לא מדובר בסר תומס מור, הלורד צ'נסלור של אנגליה במאה ה-16, אשר סרב לחתום על בקשה לאפיפיור שיבטל את נישואיי הנרי השמיני לקתרין מארגון, ובשל כך הוצא להורג.המחזאי רוברט בולט והבמאי פול זיגמן הפיקו על מור את הסרט "אדם לכל עת" A man for all seasons וגילם את הדמות פול סקופילד הגדול, והסרט זכה בששה פרסי אוסקר.בעצם, תואר זה של סר תומס מור ניתן לו על-ידי בן תקופתו רוברט ויטינגטון. זאת על שום היותו של האדם איש ערכים ומצפון,נאמן לעקרונות שלו ולאמונתו ויהי המחיר אשר יהי. זה היה באמת המחיר הגבוה ביותר - חייו שלו.
לכן בכותרת הרשומה כתוב "אדם לכול הָעת", והכוונה שלי היא למנהיג בן תקופתנו, ראש ממשלת ישראל,
בנימין נתניהו. האיש מלווה אותנו, ללא הרף כבר שנים, לא מקריב עצמו למען עקרונות,ח י חיים טובים וצמוד מאוד לכיסא הרם והנישא. הוא מעסיק אותנו, הוא חג לקריקטוריסטים, למאיירים ולפובליציסטים בכול ימות השנה, למעט ים הכיפורים, בשעון הקיץ ובשעון החורף בכול אמצעי המדיה. הוא מזין ללא הרף את הנכתב עליו, את הנרשם עליו, את הנשמע עליו ואת הנצפה. איני חושב שהייתה כמוהו אי-פעם דמות כזאת שמככבת כול כך הרבה זמן בשמים האפורים של חיינו. אפילו לא בן-גוריון עם שיער הכנפיים שלו. אצל קריקטוריסטים הוא כמו קלידוסקופ. אתה רק צריך לנער קצת ותראה בכול פעם דמות חדשה, כולל הרקע. הרבה יותר צבעים מאשר לזיקית. אני מודע לכך שלא זו בלבד שאני לא מחדש מאומה, אלא שזה כבר מעייף.שבלוני, בנאלי, העלאת גירה. חכמה גדולה לעלות על ביבי. ככה עושים כולם ו"נחום תקום". אבל דווקא משום כך חשוב להצביע על המלך. לא על בגדיו. עליו ועליו בלבד. הוא ראש הממשלה שלנו, והוא אחראי לכול הנעשה במדינה שלנו, בחברה שלנו, בכלכלה שלנו ובמעמדנו בעולם. מתחת ל"אושר" שאליו התייחסתי ברשומה הקודמת ומתחת לעושר, נחלת מיעוט,יש כאן ריקבון בממלכה הזאת,שמדי פעם בפעם עולה ממנו צחנה. האחריות המיניסטריאלית והלאומית לכך היא של ראש הממשלה. הוא ולא אחר.
כול זאת, אם מנסים להציג מציאות שמשתקפת בצורה מעוותת לצורך הדגשת הדמות ולא המראה. אולם זאת תהיה טעות גדולה, אם ינסו לעשות את ההפך. כלומר לתאר את ביבי כמי שמשתנה מדי יום, מדי נסיבות - כמו בקריקטורה ובאיור .הוא לא. בכול תקופות מנהיגותו היו כאלה, ואלי ישנם עדין כאלה, אף שמספרם הולך וקטן, אשר חושבים, שאוט אוט אוט... ביבי יפתיע: "מחכים לגודו". יש כאלה שמייחלים לכך מהרהורי לב, ואני לקיתי לתקופה קצרה בווירוס זה, שכך אומנם יקרה. האיש יפתיע. אבל זאת לא טעות אופטית, זאת טעות בהבנת האדם, נכון יותר בהכרתו. לביבי יש מצבור אדיר של מסכות שהוא מחליף אותם, לעתים כמה פעמים ביום. תלוי במה שקורה מסביב, באווירה, בדמויות שעל הבמה. תלוי במה ובמי הוא רואה עצמו מאוים ברגע זה. ואצל ביבי כול רגע הוא נצח. אבל אם תפשיטו אותו מן התחפושות, תראו שהוא לבוש באותם מדים של החייל האמיץ שנמצא בשוחה ורואה מסביב עולם עוין. ובניגוד לאותו יפני שיצא מן המערה 30 שנה לאחר המלחמה ודגל לבן בידו, ביבי נשאר שם ואין דגל לבן. גם לא ייכנע אם כוכב הלכת שלנו כולו יעוף לו ביום אחד ויצטרף לגלקסיה האדירה. ביבי יילחם נגד הגלקסיה, בדרכו שלו,ובאמצעות קומץ חסידיו, "המשמר הפרטוריאני" שלו. ביבי הוא חלק מ"סלע קיומנו". וסלע עומד איתן. הבעיה היא שהוא גורר אותנו אתו.