בימים אלה לפני ארבעים ושבע שנים פרצה מלחמת ששת הימים שבה הוחזרו לידי עם ישראל חלקים יקרים מארץ ישראל, כדוגמת הערים חברון, בית אל, יריחו, בית-לחם, שכם ובראשם ירושלים העתיקה.
"ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו" (תהילים קכ"ג, ג'). ייחודה של עיר העושה את עם ישראל חברים. מה הביאה לידי כך שתוכל לחבר ולקשר בין אנשים?
מאז ומקדם ירושלים היא העיר המקודשת ביותר במסורת היהודית. הנביאים שרו לה שירי הלל וקשרו לה כתרים של קדושה ויופי. חז"ל הפליגו בשבחה ומנו בה את כל המעלות והסגולות המופלאות שבעולם. הם ראו בה את נקודת המוקד של העולם והיסוד שעליו הוא מושתת. אמרו חז"ל: "ירושלים - טבור העולם" (מדרש אגדה ויקרא י"ט).
המסורת של העיר ירושלים - טבורו של עולם עם הילת קדושתה והוד הקדומים שבה, הם מצאו את ביטויים בכתביהם של חכמינו במהלך הדורות. הבה נמנה חלק מביטויים אלו שהפכו לנכסי צאן וברזל במורשת ישראל:
הראשון: "ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של העולם, וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל ובית המקדש באמצע ירושלים" (מדרש תנחומא, קדושים י').
השני: "אין לך יופי כיופייה של ירושלים" (אבות ד"ר נתן, פר' כ"ח).
השלישי: "מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם" (סוכה נ"א, ב').
הרביעי: "עשרה קבים של יופי ירדו לעולם - תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו" (קידושין מ"ט, ב').
לכל אורך הדורות הייתה ירושלים לסמל של התיישבות ובניין יהודי בארץ ישראל. דורות רבים התפללו לשלומה ולחידוש המלכות בעיר זו. עיני כל יהודי נשואות אליה בחיי היום-יום וביחוד בשעת התפילה. אם אמרת ירושלים - אמרת ארץ ישראל! אחת השבועות שנשאו בקרבם גולי בבל הייתה: " ...אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני..."תהילים קל"ז, ה'). שבועה זו נאמרת ברגע השיא של הקמת המשפחה והבית היהודי - רגע לפני שמסתיים טקס הנישואין.
ידועה הגמרא במסכת יומא (דף י"ב, עמ' ב') המציגה שתי דעות לגבי מעמדה של ירושלים. האחת, שחכמים סוברים שירושלים לא נתחלקה לשבטים, והשנייה כדעת רבי יהודה הסובר שירושלים נתחלקה לשבטים. על - אף שלירושלים יש מעמד מיוחד, נשאלת השאלה מדוע לא מוזכר שמה בתורה? ועוד, ספר בראשית הדן על ארץ ישראל, הר המוריה, יבוס, שלם וכו'. מקום המקדש לא מופיע בצורה מפורשת, רק בספר דברים כתוב הביטוי המקום אשר יבחר ה'" (דברים י"ב, ב'-י"ט'), המסביר כי יש רק מקום אחד שתהיה בו אפשרות להקריב קרבנות.
ביטוי זה מופיע עשרים ואחד פעמים בספר דברים. דבר המעורר את השאלה מדוע התורה לא מגלה את זה והאם המקום נבחר כבר?
תשובה לכך מביא הרמב"ם בספרו מורה נבוכים (חלק שלישי פרק מ"ה): " אבל מדוע לא הזכירו בפירוש בתורה ולא ייחדו אלא נרמז עליו ונאמר ' אשר יבחר ה' ' יש בכך לדעתי שלוש חכמות:
האחת - כדי שלא יחזיקו בו העמים וילחמו עליו מלחמה קשה כאשר ידעו שהמקום הזה מטרת התורה כולה.
השנית - שלא ישחיתוהו אותם שהוא בידיהם עתה, ויהרסוהו ככל יכולתם.
והשלישית - והיא היותר חשובה, כדי שלא יבקש כל שבט שיהא זה בנחלתו ויכבוש אותו, ויהיה שם מן המחלוקת והקטטה כמו שאירע בדרישת הכהונה ולפיכך בא הציווי שלא יבנה את בית הבחירה כי אם אחר הקמת מלך, כדי שתהא ההחלטה ביד אחד ויסתלקו הקטטות כמו שביארנו בספר שופטים".
דוד מלך ישראל לא ידע מהו מקום המקדש - זה מה שעזר שאף שבט לא דרש בעלות וזאת גם הסיבה שלא התגלתה ירושלים. מתי יכלה היא להתגלות רק שיש עם מאוחד, מלך ושלטון והעם מבין את חשיבות העניין רק אז ניתן להקים בית מקדש.
נמצאים אנו בתוך ימי ספירת העומר, ספירה המקשרת בין חג הפסח לחג מתן תורה. תקופה הכוללת בתוכה את יום העצמאות של מדינת ישראל, ל"ג בעומר ויום ירושלים המציין את איחודה של העיר. מגאולה פיזית בחג החרות עובר דרך ימי הגבורה היהודית לדורותיה בחודש אייר וכלה בגאולה הרוחנית בחג השבועות. הבה נעלה את ירושלים ביום חגה לראש שמחתנו.