השמנה ותזונה נכונה הפכו בשנים האחרונות לסוגיות מרכזיות המעסיקות את העולם המערבי בעיקר, לנוכח הסכנות הבריאותיות, רגשיות, חברתיות וכלכליות הכרוכות בהם. סכנות אלו פתחו את הדלת לכניסת הרגולטור לחיינו. על פניו, כניסה זו יש בה טעם רב, מאחר שהבריאות שלנו עומדת על סדר היום הציבורי. אבל האם ייתכן שכאשר הרגולטור נכנס לנו לצלחת הוא דווקא עלול לפגוע יותר מאשר להועיל?
החברה בישראל היא חברה בה למשקל הגוף יש חשיבות רבה. הוא הקובע אם אנחנו בריאים, יפים, מצליחים. הוא זה המגדיר את זהותנו ואת ערכנו בעיני עצמנו ובעיני החברה. יתרה מזו: איש אינו יודע מה לאכול, כמה ומתי. אין כמעט אדם שאינו עסוק בדיאטה זו או אחרת, או בניסיון נואש לייצב את משקלו כך שיהיה תואם לנורמות המקובלות.
כחברה המנוהלת מתוך תכתיבי המדיקליזציה, אנחנו גם נגועים בתופעה חברתית חדשה: אפליה בגין משקל גוף, שממדיה הולכים ומתעצמים והם נושקים כיום לאלו של אפליה על-רקע גזע. לא נחטא לאמת אם נגיד שמדינת ישראל 2014 היא במובנים רבים מדינה בהפרעת אכילה, בה כולם מדברים, חושבים ואוכלים בשפת הדיאטה. זוהי שפה של שליטה, אשם, פחד, ביקורת, קלוריות וקילוגרמים. שפה השוללת מאיתנו את החרות לבחור ובה הענישה ממשמעת וממשטרת.
כשהרגולטור נכנס לנו לצלחת, הוא מדבר בשפת הדיאטה. הוא סופר, מודד, מחשבן, מעניש, מאשים. דוגמה אחת מני רבות היא שקילת הילדים בבתי הספר. טכס שראשיתו כבר בכיתה א', שבסופו כל ילד שאינו שוקל כיאות לפי מימדי MI (משקל חלקי גובה בריבוע) "זוכה" לקבלת מכתב בן שלושה עמודים ממשרד הבריאות, הקורא לסדר את הילד ואת הוריו. אלא שמזמן הוכח, שאין במדד זה כדי לעודד בריאות, אלא הוא גורם להתקפי אכילה, ירידה בהערכה העצמית ולעיסוק יתר בגוף ולהשמנה.
רגולטור המדבר בשפת הדיאטה אינו לוקח בחשבון שורה של גורמים:
1. משקל הגוף הוא בעיקרו נתון גנטי. כמוהו כגזע, מין, גיל ונטייה מינית.
2. קיימת שונות טבעית ולגיטימית בגודל הגוף ובמשקלו, כפי שקיימת שונות בצבע העור, נטייה מינית, גזע וגיל.
3. עד 95% מאלו המנסים להשיל ממשקלם, משמינים חזרה ופעמים רבות - הרבה מעבר לנקודה שלפני ירידת המשקל.
4. גם אם נדמה לנו אחרת, בפועל משקל הגוף (למעט מקרי קיצון) אינו מדד לבריאות. אכילה בריאה ופעילות גופנית חשובים לבריאות שלנו, בעוד שמשקל הגוף לא.
5. ככל שננסה לשלוט באכילה, נעסוק במשקל וברצון לשנותו, נטה יותר לאכילה לא בריאה, להתקפי זלילה, לאובדן שליטה ולהשמנה.
6. בכל אדם קיים רצון אמיתי לקדם את בריאותו. זהו רעיון מפתח בגישה הרפואית הסאלוּטוגנית - הממוקדת בריאות.
הרגולטור הנכנס לצלחת מתעלם גם מכך שמחקרים בבריאות הציבור מצביעים על כך שאיסור, פחד ואשם מרחיקים את האדם משינוי. אכילה בריאה היא דווקא אכילה המשוחררת מאשם ופחד ומנוהלת מתוך חרות פנימית לקשב האדם לגופו ולקודים טבעיים שלו לרעב ושובע.
אז מה אמור הרגולטור לעשות כשסוגיות בריאות הנוגעות לכולנו עומדות לפתחו ומזמינות אותו להתערבות? איך נבטיח את עזרתו למדיניות המאפשרת חיים בריאים לכל האנשים בארץ בכל הצורות והגדלים? עליו:
- לכבד את האוטוריטה של האדם ואת זכותו לעשות את בחירותיו.
- לספק לכל אדם ידע משולל שיפוט והפחדה על אורחות חיים בריאים.
- להעניק לכל אדם אפשרות שווה לאכילה בריאה ופעילות גופנית.
- להבין שאין דין עישון כדין אכילה.
- להגן על האוכלוסייה מאסטרטגיות לקידום בריאות שאינן מבוססות מחקר מדעי אמין ומונעות משיקולים זרים.
- ולבסוף: לצאת לאזרח מהצלחת!
