בשעת ערב מוקדמת כשהחום התל אביבי היה בשיאו, תהו כמה משכני שרבצו על הדשא בפארק הירקון, בציפייה ארוכה ומורטת זיעה למופע של הרולינג סטונס, האם האבנים הקשישות לא יתפרקו תוך כדי ההופעה. הרי בכל זאת מדובר במוצר בריטי שאינו חסין למזג אויר ים תיכוני הפכפך.
הצחקתם את מיק ג'אגר. חום ולחות לא הזיזו לאיש הבלתי נגמר. הוא שר, הוא קיפץ, התרוצץ על הבמה ודיבר בעברית של ארץ הקודש, כאילו כלום. מקסימום הסיר את הז'קט. האיש נושא על עצמו את אותו משקל גוף למעלה משישים שנה!!
ארבעת חברי הלהקה, גילם המשותף נאמד ב-300 (שלוש מאות) שנה. זה המון זה בלתי נתפס, אבל לא כשהמקצוע שלך הוא רוקנ'רול.
האבנים צלחו בגבורה את חום יולי- אוגוסט (נדמה שראיתי את שלמה ארצי במופע מוחא כף בהתלהבות) שהפעם הקדים ליוני, ונתנו שואו מדהים של מוזיקה קצבית. רוק במיטבו כפי שהסטונס, ידעו, יודעים ויידעו לעשות. יתרה מזו, הסטונס התמסרו לקהל והרפרטואר שלהם היה שווה לכל נפש. ממרומי גילם, ומתוקף אצילותם הבריטית, הבינו כי יש לתת לקהל העצום והמזיע את מה שהוא מבקש. לפני מספר חודשים פקדה אותנו להקת סגול כהה, אשר סיפקה במשורה את הרפרטואר המוכר שלה והשאירה טעם חמצמץ בפה. לא הפעם. הסטונס היו קשובים לרחשי הקהל ולמפיק שהביאם.
ההנאה מהמופע הייתה מושלמת, ושום רעש רקע של מחירי הכרטיסים אין בו כדי להעיב. מדונה ושכמותה יגיעו שוב, הסטונס פעם אחת ויחידה. מלבד זאת, הסטונס והביטלס (מה שנותר מהם) הן תופעות חד-פעמיות ששוות כל שקל. ישנם מונומנטים ששום ישראלי המטייל בעולם, לא יחסוך מכספו כדי לראותם, ואח"כ כמובן יספר לחברה. הסטונס הם מונומנט כזה ששווה לבזבז עליו, בלי לקנות כרטיסי טיסה.
נדמה לי ותקנו אותי אם אני טועה, היו אלה הסטונס שהביאו לעולם את המושג "סקס סמים ורוקנ'רול". טריו שלובשי החלוקים הלבנים אף פעם לא המליצו להרבות בו. אבל, לנוכח גילם המתקדם של חברי הסטונס, "סקס סמים ורוקנ'רול" מעולם לא נראה כל כך רלוונטי ומאריך ימים.
