את תיאבונו של עם ישראל קשה להשביע. כשחוקרים מועמדים, זה מייד מתפרש כרדיפה אישית, או תרגיל או קומבינה של מתמודד מתחרה לתפקיד. כשלא חוקרים, זהו מחדל שיוליד בהכרח את מקרה קצב-2.
יש ועדת מינויים בישראל. טירקל עומד בראשה. הבעיה היא שזו ועדה חסרת שיניים ואמצעי חקירה. הם פונים ומבקשים מסמכים, ואז מגישים רשימה. תמיד זה קורה בדקה ה 91, משום מה. ראו מקרה מינוי הנגיד.
חתימות חברי כנסת אינן חלופה ראויה כשמדובר במוסד הנשיאות.
כיצד זה קורה שימים לבחירות מתבררת עובדה, או שאולי לא עובדה,
לגבי מועמד זה או אחר? התשובה ברורה. לרוב מטייחים ומטשטשים עד הדקה התשעים.
ישראל זקוקה לועדות המאשרות מינויים בכירים כפי שמקובל בארה"ב. הדיונים צריכים להיות גלויים לציבור ומשודרים באונליין. כך הציבור יתרשם מי התעטש פעמיים במקום לענות על שאלה מביכה.
הנשיאות זו רק דוגמה אחת ממאה. כל מינוי בכיר זקוק לפרה-אמינילציה ברורה. ההליך חייב להתבצע עד 3 חודשים לפני ההתמודדות עצמה.
אני סבור שאכן נוצרה אוירה של שחיטה לא כשירה בראשי חוצות במדינה. את הסיבות לכך יש לחפש בתנועת המחאה, האמיתית או המדומה, שהותירה את יצר הקיטורין וההתרסה בראש הרשימה. אגב, אותו תהליך מתבצע כיום גם כנגד הילרי הילטון, וגם שם, ככל הנראה, ע"י "בעלי עינין".
ישראל זקוקה לוועדת טירקל משודרגת, אולי עם בעל שם שונה
ממה שכולם מכירים כיום.
