אחת המטלות הקשות ביותר הניצבת בדרכו של האדם היא לעמוד מול המראה ולבחון בה בלי כחל וסרק את דמותו האמתית וכיצד הוא נראה בעיני הציבור. אילו טרח בנימין בן-אליעזר להתמודד כהלכה עם המשימה הזו, סביר מאוד להניח כי כלל לא היה מתמודד על המשרה הרמה של נשיאות ישראל. שהרי מהי בעצם מהות הנשיאות? הנשיא הוא הסמל של המדינה. בעיני העם והעולם, הוא אמור לייצג את כל שכבות האוכלוסייה, הוא פניה של המדינה.
למרבה הצער של אוהבי פואד, ובאמת יש לו רבים כאלה, כל מי שחזה בהתבטאויותיו הציבוריות של בן-אליעזר, חייב להגיע לכלל מסקנה חד-משמעית כי האיש עילג, אינו יודע לדבר בְּשֶטֶף ובבהִירוּת, התבטאויותיו אינן רהוטות, ולא פעם אפילו משובשות, בעלות טעויות של תַחְבִּיר לא תִקְנִי. המשתמש במאגר מלים אלמנטריות ואינו יודע להשמיע משפט סדור ובנוי כהלכה, כאשר הוא חוזר שוב ושוב על מלים שכבר השמיע. נכון כי אילו נבחר לנשיא היו עומדים לרשותו של פואד כותבי נאומים מיומנים ואולי הוא אף היה מצליח להקריא כהלכה את הדברים מן הכתב. אבל בכל אותן הזדמנויות שבהן היה נדרש להשמיע את דברו של עם ישראל באופן ספונטני, הוא היה חוזר לנוסחים מבולבלים וחסרי השראה.
יחד עם כל אלה אמת אחת אסור לשכוח - לזכותו רשום רקורד של עשייה ציבורית מרשימה ופואד הוא איש של אנשים, הוא יודע לשמוח איתם, לבכות איתם, לדבר אל ליבם. אבל לייצג את ישראל באיכות וברמה הוא אינו מסוגל ומשום כך טוב שלא נבחר.
עד כאן בכל מה שנוגע ליכולת הייצוג, אבל עכשיו מסתבר שפואד נושא על גבו גם חטוטרת של חשדות פליליים הנחקרים כיום באזהרה על-ידי המשטרה ורשויות המס והוא כלל אינו מבין מה בעצם רוצים ממנו ומדוע יורדים לחייו ועושים לו "סיכול ממוקד" כדבריו.
אילו חשב פואד היטב לפני שהשתמש בביטוי הצבאי הזה, שמשמעותו המקורית "הריגה ממוקדת" של מחבל, הוא היה חייב להגיע למסקנה כי האחריות על הסיכול הממוקד של המתמודד על הנשיאות מוטלת אך ורק על כתפיו הוא. הוא היה זה שביקש וקיבל מידידים בעלי אינטרסים, הלוואות בהיקף של מאות אלפי דולרים שאותן עדיין לא החזיר, הוא היה זה שלא דיווח לכנסת, כנדרש על-פי החוק, על מקורות המימון שלו, הוא היה זה שזרע בחשאי ובאפלה את זרע הפורענות שחיסל את סיכוייו להיבחר כנשיא ואולי אף עלול להוביל אותו למחוזות של אישומים פליליים והרשעה עם קלון. אבל פואד כנראה חשב שלו - כמי ששירת את מולדתו שנים רבות - הכול מותר.
עד כמה מנותק פואד מן המציאות ניתן היה לראות מתוכן ההודעה שפרסם לציבור לאחר שפרש מן המרוץ שבה כתב כך: "כחברה דמוקרטית ומתקדמת עלינו לנהל דיון מעמיק לגבי התנהלותנו ולשאול האם הפוליטיקה החדשה אליה אנו משתוקקים היא הפיכתם של אישי ציבור לשק חבטות? האם ייתכן, כי רשויות החוק ישמשו כלי בידם של בעלי אינטרס וישפיעו על מהלכים דמוקרטים במדינה?". הנוסח הזה של הדברים מצביע במיוחד על משגה הבנתי חמור.
הפוליטיקה החדשה שעליה הוא מדבר אינה הופכת את הפוליטיקאים לשק חבטות. היא בסך הכול מעמידה לרשות הציבור כלים הולמים למצות את הדין עם מי שסרח. הפוליטיקה החדשה אינה משמשת כלי בידם של בעלי אינטרסים. היא הכלי הדמוקרטי שאינו מאפשר למי שיושב ליד צלחת הון/שלטון ונהנה ממנה, לנצל את קשריו כדי לצבור לכיסו ממון וטובות הנאה בכל דרך.
בסיכום הודעתו לציבור כתב פואד מלים רמות בעלות משמעות שאינני בטוח אם הוא עצמו הבין אותן עד תום. וכך כתב: "שמי הטוב מלווה אותי מיום היוולדי, ובכוונתי להמשיך ולשמור על שמי, כבודי ועל האמת".
במישור האישי אני מאחל לפואד כי תתגשם משאלתו שהאמת תצא לאור וכי הוא ייצא מן הפרשה האומללה הזו צח כשלג וטהור כפיים, ובמישור הציבורי אני מתפלל, לטובת תדמיתה של ישראל, שהאמת שעליה הוא מדבר לא תוביל למצב שבו יהיה המקרה של פואד כמקרה אולמרט.
