הגרעין של לפיד

בואו נחזור ל-2010 אולי 2009; ראש המשלה הוא בנימין נתניהו, שר הביטחון אהוד ברק, יש תיאום הדוק בין השניים, הם שותפי סוד אמיתיים, אחלה סחבים, על-אף השוני במשנה הפוליטית המסורתית עבודה-ליכוד. (תכלס הם רבה יותר דומים מאשר שונים)

השוּשוּאים והרמטכ"ל עושים שריר

הגרעין האירני בראש סדר היום של ההנהגה, עד כדי כניעה ללחץ אמריקני ועצירה זמנית של הבנייה בשטחים, ועל-פי השמועות יש היערכות רבתי לאפשרות של צורך ממשי לפעול באירן עם כוח צבאי. יש שמועות מבוססות שאולי אף אושרו פורמלית, על שריר שעושים הרמטכ"ל, ראש המוסד, וראש השב"כ ומאלצים את ראש הממשלה ושר הביטחון, להניע את המהלכים באמצעות החלטת ממשלה ולא באמצעות פורום מצומצם של מחליטים, בדיעבד (לאחר שכבר לא היו בתפקיד), לפחות ראש השב"כ וראש המוסד, מותחים ביקורת נוקבת על הקברניטים בגין תפקודם בליבת המשבר ההוא, ניכרת לא רק ביקורת אלא אפילו זלזול ובוטות בהתייחסות בעיקר של דיסקין לראש הממשלה ולשר הביטחון. ראש הממשלה צוטט כטוען שהרחיק את שני השוּשוּאים הבכירים, ולא האריך את כהונתם, לא ייפלא אם השניים (ביבי וברק) הבינו שמתרקם נגדם קשר המנוגד עמוקות לחוקי היסוד שלנו, אך חובת הזהירות היתרה שלהם הניעה אותם להיכנע לדרישות, העיקר להמשיך ולשמור על חשאיות.

פרשת הרפז סיכול רמטכ"ל, בחירת רמטכ"ל וערעור רבתי של מעמד הממשלה בסמוך פורצת פרשת הרפז, היא פורצת מספר חודשים טרם מסתיימת הקפאת הבנייה בשטחים, אשר הייתה צפויה להביא אולי למשבר ממשלתי באשר ההנחה היא שהעבודה לא תסכים לחידוש הבנייה בתום המועד הפורמלי של ההקפאה הזמנית (התבדתה). ההערכה שפרשת הרפז נועדה לסכל רמטכ"ל בלבד איננה מבוססת דיה, לדעתי היא נועדה אומנם לסכל רמטכ"ל, אך בעיקר להביא לבחירתו של אחר, לתקוע טריז בין ביבי לברק, לזעזע את הממשלה, ואולי, אולי אף לתקוע יסודות לבחירתו של ראש הממשלה הבא (לפיד או אחר/אחרים) באשר היה אז ברור שללא טריז כזה הצמד הזה עלול / עשוי ימלוך לנצח, והיה ברור עוד שדי בטריז על-מנת להוריד את ברק (קצר הרוח) מהמסלול הפוליטי – והפעם כנראה לצמיתות. בפרשת הרפז שותפים קצינים בכירים בצבא, הרמטכ"ל, האלוף אייזנקוט שהעביר (באמצעות מי מטעמו) עותק מהמסמך למקור עיתונאי שבוע לפני פרסומו (לעיון בלבד), הרמטכ"ל עצמו, קצינים בכירים נוספים בסדיר ובמילואים, ראש המוסד דהיום שהיה שליח להעברת המסמך למקור העיתונאי, וכמובן גם עיתונאים, ובין צמרת הבכירים שבהם, אנו מוצאים את "הוא הא מי זה בא ראש הממשלה הבא" אשר תוכניתו המגזין המאד פופולרית שלו, בשיא הרייטינג של יום ו' היא זו שדרכה יצאה המזימה אל הפועל, בין אם האולפן או מי מקרבו היה שותף אקטיבי למזימה אם לאו.

הוא הא מי זה בא ראש הממשלה הבא

פרשת הרפז הייתה אומנם טרם הודיע לפיד על הליכתו לפוליטיקה שמשמעה אחד ויחיד – הליכה על כסא ראש הממשלה, אך ודאי שהיה זה במועד שכולם כבר דיברו על כך, וודאי שההכנות של פטרוניו של לפיד, אלה שמושכים לו בחוטים, ואשר למרותם הוא שר (סר?) החלו עוד הרבה קודם, מדובר בהכנה ארוכה מאוד ומייגעת מאוד והיא מתחילה הרבה לפני שניתנת כלל הסכמתו של המועמד, כי חלק מרכזי בעבודת ההכנה הוא שכנוע שלו ושל משפחתו שהמהלך הוא נכון גם בהיבט האישי, או לפחות כזה שלא יהרוס את המשפחה (שיקולים לגיטימיים לעילה ולעילה, אינדיבידואליים לכל משפחה, ומחייבים המון המון זמן לקבלת החלטות). ואז מתברר שהכל פלופ, שהמסמך שפורסם מזויף, שהחקירות טויחו, רק עתה 3 עד 4 שנים אחרי התפוצצות המוגלה נראה שמתבצע חריש עמוק, וכל זאת רק אחרי שמבקר המדינה אילץ את היועץ המשפטי לממשלה לחקור, ורק לאחר שהתחלף הפצ"ר, וכעת גם הפצ"ר הישן בחקירות – על פניו ניתן כבר לראות אולי מדוע טויחו החקירות החשד הוא שהנגע הוא עמוק עמוק והחשש הוא שהנגע חדר למרכז העצבים.

מומלץ להפוך את החקירה על הראש ולהתחיל מהאינטרסים האפשריים ואישיות בעלי האינטרסים. ואני לגמרי לא בטוח שהחקירה מתבצעת בכיוון הנכון. כיון חקירה פשוט, הגיוני, ומאד מאוד סביר ואפילו בטוח, הוא בניית רשימה שמית של כל אלה שעשויים היו להרוויח אם המזימה הזו הייתה מצליחה (ורבים מהם מצליחים אולי בגלל המזימה ואולי לא).

דירוג על-פי -פי סדר יורד של גודל הרווח ושל ההסתברות לרווח אם המזימה הייתה מצליחה במלואה.

רשימה כזו צריכה להכיל פקידים ופוליטיקאים ועיתונאים ועיתונאים שהפכו לפוליטיקאים כל מי שהייתה לו יד ורגל בנושא, ואפילו כאלה שלא יודעים על מעורבותם אך יכלו להרוויח, הרשימה תביע את עיקרי היסוד הנפשי אותו צריך להוכיח, כי עבירות פליליות למכביר היו שם (מבחינת המילה היבשה של החוק-אשר במובן אין בה די), אינטרסים שליליים ביותר וחסרי גבולות היו שם (אולי לגיטימיים וסביר מאוד שלא) – וכל מה שנותר לחבר חיבור קטן ביניהם והנה לנו פצצת אטום בלי אירן ובלי בטיח... לאחר מכן הייתי בוחן מי מבין כל האנשים האלה חשוף להיבטים של חוסר הבנה מהיסוד של הדין הפלילי, או מנגד מי מהם הוא אמיץ דיו (בסגנון אולמרט) עד לרמה שהוא מצפצף צפצוף ארוך ודק על הדין הפלילי לצורך השגת מטרותיו. כל הנוגעים בפרשה מספיק מוכרים ומספיק ידועים לרמה שנושאים כאלה ניתנים לבירור בחקירה לא עמוקה, שתהיה בפועל חקירת רקע ואשר תוביל לחקירת העומק אשר תשתמש בתוצאות חקירת הרקע לצרכי תעדוף. חקירת רקע, חקירת עומק, שני עדי מדינה (אחד רזרבי) ונגמר הסיפור. פצצת אטום בלי אירן ובלי בטיח

השלב הבא הוא כאמור חקירת עומק ממוקדת, שני עדי מדינה מרכזיים ונגמר הסיפור, כל מגדל הקלפים של הניסיון שהצליח בחלקו ואולי אף בעיקרו, לעקר את סמכות הממשלה באמצעים שאיש לא השתמש בהם עד כה, להחליש מאוד את השלטון, ולהסיט את תשומת ליבו מבעיות היסוד שהעסיקו אותו אז, מכות איומות שספג השלטון בתחומים שאיש לא העלה על דעתו להכות שם מעולם, לזעזע את המדינה, עם אינטרסים שאם הם הובילו את הסיפור אזי אולמרט עם כל המילים הקיצוניות הקשות שאמר עליו השופט הוא מלאך לעומתם, ייחשף וסביר מאוד לדעתי שיהיו אז הרבה הפתעות לרבים רבים מאתנו. כאמור אני מאמין שיתברר אז שאנו עוסקים בפצצת אטום בלי כאמור אירן ובלי כאמור בטיח.