ניאוף וירטואלי

אנשים שמרוויחים את לחמם מעמל כפיים, או שליחים מעמל רגליים, הזונה מרוויחה מאבר מינה. אף ש"לא תנאף", היא דיברה מתוך עשרת הדברות, מקובל על כול הפוסקים שמדובר בניאוף של אשת איש. המדרש מתייחס לגבר ש"ייצרו גבר עליו", שעליו למצוא פורקן מחוץ לקהילה. הדת היהודית במקורה היא הרבה יותר ליברלית בנושא מין מכפי שניתן לחשוב או בהשוואה לדת הקתולית, המחמירה. וגם שם ובכול מקום, היכן שיש אנשים, שם יש ניאוף. הבעיה היא בשטח הרחב סביב המקצוע הזה. בחממה של סחר בנשים,ניצול של שפחות, הונאה של הקרבנות, הפצת סמים, פשעים פליליים, אונס ואף רצח. זאת בין השאר תוצאה של הטהרנות ושל הצדקנות של חברה שנגועה בשחיתות בכול הרמות, ללא הבדל בין חילוניים ודתיים. הרי לא מתקבל על הדעת כי במדינת ישראל היהודית יהיה אזור של "החלונות האדומים" כמו באמסטרדם, או ה"ריפֶרבאן" של המבורג עם זנות ממוסדת, בפיקוח כללי, בריאותי וביטחוני. כמו שמאד מתקבל על הדעת כי חלק מאותם חוגים צדקניים, לאומניים ודתיים, לא יהססו לקבל תרומות, ותמיכה רחבה מן הבעלים של רשת קזינו עולמית, כולל כול ה"שירותים" הנלווים. אבל אצלנו במדינה היהודית לא יקום קזינו. צביעות היא דגלנו.

סל השירותים המגוון של מין.

מין, בדומה לצרכים רבים הוא עניין של ביקוש והיצע, והביקוש למין, ליתר דיוק לזנות הוא עניין מקדמת דנא. משום כך גם העיסוק בצדו הוא עתיק יומין.ומסתבר כי רק במסגרות מאוד קפדניות, בין מטעמי דת, או מטעמים אחרים הוא כמעט ולא קיים כמקצוע. אך אלה יוצאים מן הכלל. זה גם לא קשור בעידן. בעידן המודרני התופעה גלויה יותר,נסבלת יותר כי ככה עושים כולם. בעידן הקלאסי היא הייתה קיימת באותה מידה אך חבויה,נסתרת, עקלקלה, מזויפת.ושוב אין כאן חלוקה בין דתיים ללא דתיים. ברשומה שהתפרסמה באתר "מאקו" ב-20 במרס 2014 תחת הכותרת "עונג לפני שבת" סופר לנו כי "זה קורה מדי יום חמישי במועדונים בדרום ובתל אביב וגם ביער בן שמן. מאות חרדים וחרדיות נפגשים למטרת חילופי זוגות וסקס מזדמן. חלקם רווקים, חלקם נשואים שמרעננים את התפריט המיני. כולם מגיעים כדי להתפרק. האפשרות שינודו מהקהילה, או יהיו קרבן לסחיטה לא מרתיעה אותם מלסיים את הלילה עם בן זוג חדש ולהגיע רגועים לארוחת שבת". הנה היצע גלוי לאלמונים. אבל יש גם היצעים מסוג אחר, לכאורה גלויים הרבה יותר, אלא שהקידום שלהם הוא במסגרת מיוחדת. כמו למשל מסגרת וירטואלית, אבל לא במסגרת היוקרתית והרצינית, אחותה הגדולה של ה"שובבה" הצעירה.

אתר הניאוף

בין האישים שמתראיינים, מקרוב ומרחוק, נמנה נואל בידרמן, מנכ"ל "אשלי מדיסון". השם נשמע כמו חברת ברוקרים של וול סטריט,אלא שהוא אתר למטרת ניאוף, אתר שנחנך בישראל. הוא מצוטט במהדורת הרשת הוירטואלית של דה-מרקר (20.5.2014) כמי שהתבטא ככה: "קצב הביקור באתר שלנו (בישראל - צ.ג ) הוא מהמהירים ביותר שהיו לנו - 63% הם גברים ו- 38% הן נשים. 44% מן הנשים הן מראשון (לציון - צ.ג) בידרמן מציין בסיפוק רב נתונים שלפיהם ביקור הישראלים באתר הוא מן המהירים ביותר. כצפוי, בשולי המאמר הזה מתבקשות תגובות, שליחת הבשורה לחבר, שיתוף בטוויטר,הוספה לרשימת קריאה וכיוצא באלה קידומים. מתוך מאה תגובות בקירוב, אני מביא קובץ מקרי:

• אם זה לא סוף העולם אז מה כן? אבדנו... עצוב פשוט!

• "אין חוקים לכלום. גועל נפש";

• "אנשים חסרי ערכים ומוסר. בגידה קשה במשפחה ובזוגיות";
• "זהו, כל מה שחשוב זה רק סיפוק הצרכים המיניים. חיים ריקים ממהות ותכן";

• "זה סוג של זנות והזניה";

• "הכי טוב לעשות הכול בשקט שאף אחד לא יודע מזה"

• "נו, ייקח עוד עשור עד שיבינו שזה למעשה משרד ליווי משומן טוב"

• "נו, אז מה אם משחר ההיסטוריה אנשים נאפו?"

מתוך כמאה "טוקבקים" שאני ספרתי, רובם היו שליליים בכול הקשור לאתר הניאוף ולתוכנו. זה לא מפתיע, אבל גם לא אומר הרבה, לא לגבי זהות המגיבים, וגם לגבי העמדה שהם נוקטים בסוגיה. אלא שתשומת הלב שלי ניתנה לעובדה כי כול זה הופיע במהדורת הרשת של דה-מרקר. זה לא הופיע במהדורה המודפסת. כול אחד יכול לתת לכך הסבר . כמו למשל המהדורה הוירטואלית מיועדת בעיקר לצעירים, שעושים "קוויקי" וקוראים "קוויקי" ואין להם זמן לשאת בכובד של המהדורה המודפסת. אפשר שיש גם מקום ל"מכובדות". לאמור שלא נאה לדה-מרקר הרציני שעוסק בעניינים ברומו של עולמנו, שיעסוק בעניינים שבתחתונים של ימינו. ואולי זה בכלל גימיק שבא לרמוז שכדאי להיות מנויים על מהדורה האלקטרונית. מעין גרסה מודרנית של "העולם הזה" בשעתו היפה, כאשר העטיפה בחזית הייתה עטורה בדמות פוליטית חשובה, וזאת האחורית באחוריים של דמות אחרת חשובה.אבל אז זה היה מודפס הכול. "העולם הזה", היה המון דברים, טובים יותר וטובים פחות. אבל הייתה בו תעוזה, דיווח ללא כחל, השחור היה שחור והצהוב היה צהוב, ולא הייתה בו צביעות. ואגב, במוסגר, בשטח ההפקר הגדול של המין קיים גם רובוט אשר מאמרו של בריאן מרצ'נט, כתב לענייני סקס (14.2.2014 - אתר motherboard vice) מוכתר ב-The Robot That Makes Virtual Sex Feel Real - "הרובוט שהופך את הסקס הווירטואלי להרגיש אמיתי". כול המוסיף גורע. בתחילתו של הדבר, וגם בסופו, מין הוא חלק מן הטבע, הוא חיוני לאנושות אם היא רוצה להמשיך ולהתקיים. כול השאר, מהיבט זה, הוא ערך מוסף, חשוב מאוד ויכול להיות מענג מאוד. מה שעשו הוא שהשחירו את המין ואחר כך צבעו אותו ב"חמישים גוונים של צהוב". מגוון גדול בשוק הסקס, הכול בהתאם למחיר.