טרם אנו יודעים מה קרה, מתי ואיך וכבר מפוזרות האשמות כלפי המשטרה, כלפי כוחות ביטחון אחרים, כלפי ראש הממשלה. יש לנו ספורט לאומי של הלקאה עצמית, הספורט היחידי בה לקחנו גם את כל שיאי העולם ואפילו את גביע העולם.
לא הממשלה וכוחות הביטחון
בניגוד לדוגמה למלחמת לבנון השנייה, שאותה אנו יזמנו תוך הפתעה רבתי של כוחות צה"ל, (בעקבות אירוע חטיפה), הרי שהחטיפה הנוכחית של הנערים היקרים שכולנו חרדים לשלומם ומייחלים לשובם הביתה, לא הייתה ביוזמת הממשלה. איש מהשרים לא היה בסוד החטיפה, איש מהם לא שמע עליה, ואפילו כוחות הביטחון לא היו שותפים פעילים או סבילים לחטיפה הזו.
החטיפה באה ממקום שמאד מאוד קשה להתמודד אתו, המון מוסת מגיל אפס, המון שמנהיגיו מקפידים כל הזמן לשמר אותו חסר תקווה, חסר עתיד, על-מנת להנציח את המלחמה, על-מנת לגרש את היהודים מארץ ישראל, על-מנת להחזיר את הגן הפורח שבנינו כאן להיות גל חרבות, להפוך את גולת הכותרת של המזרח התיכון למדבר שמם.
האחריות היא על המבצעים, המלבים ומנהיגים שעומדים מן הצד
מי שאחראי לחטיפה הזו הם החוטפים וכל שרשרת הפיקוד ההנהגה וההסתה כולל זו של הרשות הפלשתינית המתונה לכאורה, אשר או באופן פעיל או באופן סביל (מחשש לחייהם ולהמשך שלטונם, ומסיבות איסלאמיות אידיאולוגיות), נותנים יד רחבה וגיבוי ענק לטרור.
ברור לכולם שכל מי שבצד השני יסכים לחיים משותפים עם היהודים כל אחד במדינתו יהיה במוקדם או במאוחר נישא על להבי כידונים, החמאס הוא זה ששולט בפועל בשטח, המסכנות המקצועית, והצפייה להחזיר בכוח את מה שנלקח לכאורה בכוח היא זו השלטת, והיא זו המרחיבה את גבולותיה, ככל שהעולם מתקדם יותר כלכלית, חינוכית, בריאותית, וככל שהמסכנים מעבר לקו הירוק ובכל מדינות ערב, נסוגים בדיוק באותו פרמטרים.
נחשלותם אומנותם- ללא כל קשר לסכסוך
איך זה שאין השקעות ענק במדינות ערב ובשטחים?, יש הרי כוח עבודה זול המשווע לכאורה לעבודה, והתשובה היא שכוח האדם הזול הזה לא מהווה כל אטרקציה ליזמים ולמשקיעים, כי ההערכה היא שמדובר באנשים שאינם רוצים לעבוד, אנשים המוסתים על-ידי מנהיגיהם להישאר בורים ועניים, אנשים שהם בפועל קורבנות למולך של ההנהגה שלהם, אנשים שיהרסו כל השקעה טרם תעבור את שלב הינקות שלה.
יש מקום ללקחים אך ודאי לא להלקאה עצמית
האשמה היא לא בנו, ייתכן שניתן לפעול יותר נכון, ייתכן שעל המדינה לשים עוד מספר רב של שקלים בשטחי יו"ש על-מנת להבטיח שירותי הסעות תדירים וסדירים על-מנת לחסל אחת ולתמיד את בעיית הטרמפים שם, ייתכן שחובה לחדד את נוהלי הדיווח - ייתכן שיש מקום להקשיח את מדיניות השחרור של מחבלים, לפחות עד הרגע הבא בו יהיו חיי חטופים בסכנה, ואז שוב נצרך לשקול שחרור, או פעלוה תוך סיכון חיים, או המתנה, ייתכן אף שהגיעה העת לנטוש חד-צדדית שטחים ולספח אחרים, אך כל אלה אינם טיעונים שמטרתם הלקאה עצמית עד זוב דם, אינם קשורים ספציפית לאירוע זה או אחר, אלא טיעונים שמטרתם מניעת קפיאה על השמרים, יצירת מצבים דינאמיים והובלת תהליכים במקום היגררות אחריהם.
