מפתה הדבר, מפתה עד מאוד לפטור דבריה החמורים של ח"כ
חנין זועבי, שאמרה כי: "שלושת חוטפי הילדים אינם טרוריסטים", בנוסח זה וגם/או דומה לו, באמירה השחוקה, לפיה דבריה אלה נכללים במסגרת
חופש הביטוי. הפיתוי גדול במיחד, כאשר מדובר במי שהינה חברת-כנסת ונקל לשייך דבריה למסגרת מעמדה ותפקידה הציבורי, כחברת הפרלמנט בישראל. עם זאת, בכל הכבוד הראוי לחרות המחשבה ולחופש הביטוי, המעוגן בחקיקה - ובעיקר בהלכה הפסוקה שיצר בית המשפט העליון בשורה נמשכת והולכת של פסקי-דין תקדימיים - דומה כי ח"כ חנין זועבי חצתה הקווים האדומים המותרים של חופש הביטוי הנוהג בישראל. ככל שהפרה ח"כ חנין זועבי חוק -
ולדעת כותב שורות אלה הפרה היא גם הפרה, לכאורה, הוראת חוק מחייב בישראל - מן הראוי להעמידה לדין פלילי, בידי היועץ המשפטי לממשלה וגם/או בידי פרקליט המדינה, לאחר הסרת חסינותה בוועדת הכנסת.
הדמוקרטיה הישראלית הינה דמוקרטיה צעירה לימים ובתור שכזו הינה שבירה - שבירה עד למאד מאד. בכל הכבוד הראוי למידת הנאורות המופלאה והמופלגת שגילה - וממשיך לגלות - נשיאו לשעבר של בית המשפט העליון,
אהרן ברק, איני בטוח כי מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה
כיום להמשיך ולגלות מידה כה נדיבה של סובלנות והבנה, למי הקמים עלינו, לכאורה, מבית. מה ש/היה נכון, בשנות השמונים של המאה הקודמת, בתקופתו של הרב מאיר כהנא - אינו בהכרח נכון עוד, בתקופתנו אנו - בעשור השני של המאה העשרים ואחת.
הזמנים השתנו. כוח הטרור גובר ועולה, מדי יום ביומו ודברי הסתה, לכאורה, שנאמרו - במישרין וגם/או בעקיפין - שנחשבו שוליים והזויים, בעבר, אינם עוד שוליים והזויים, כיום - בהווה. דברי הסתה וגם/או דברי עידוד, סיוע
ו"הבנה" למעשי טרור
בייחוד שעה שהם עדיין ממשיכים ומתבצעים, למעשה ובפועל - ראויים לתגובה ההולמת והראויה, שנקבעה לצורך כך, בחוק. החוק אינו בגדר של אות מתה ואם הוא מופר - גם בידי אנשי ציבור ובכללם חברי-כנסת מכהנים, לכאורה, וזאת גם בשם הטענה לזכות חופש הביטוי וחירות הזעקה - יבוא היועץ המשפטי, יאזור אומץ, יגיש כתבי-אישום נגדם ויביא עניינם לבחינה, בפני שופטי ושופטות בתי-המשפט בישראל. שם - ורק שם, במצב הדברים האקוטי אליו נקלעו, החברה הישראלית ומערכת אכיפת החוק המרוסקת והמתגוננת שלה, בשנים האחרונות - ניתן יהיה לבחון, אל וודאי ואל נכון, מבחנה הנכון והאמיתי של הדמוקרטיה בישראל.
מוכר, נפוץ וידוע לכל המשפט הלטיני המפורסם: "דורה לקס, סה לקס" ובשפתנו אנו: "החוק הוא קשה, אבל הוא חוק". המחוקק הישראלי כלל בספר החוקים, הוראת סעיף 144ד2. (א) ו-(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. דומה עלינו, כי די בהבאת נוסח סעיף זה, כדי להבין, כי ח"כ חנין זועבי הפרה, לכאורה, הוראת חוק נוהג ומחייב בישראל. במצב דברים זה, אין לנו כל ספיק ספיקא שהוא, כי יש להסיר חסבינותה של ח"כ חנין זועבי, להעמידה לדין פלילי ולתת למערכת השיפוט בישראל, לומר דברה, אם לכאן ואם לכאן. הדברים צריכים להיאמר,
בקול רם ובנחרצות רבה, למען נדע - אחת ולתמיד - מה הם גבולותיו של חופש הביטוי ומה הם הקווים שאין לחצותו בחסותו ובשמו.
זה הוא נוסחו של סעיף 144 ד2.(א) ו-(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שעניינו הסתה לאלימות או לטירור, שהוסף לחוק העונשין, בשנת 2002 כדלהלן:
"(א) המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו (בסעיף זה - פרסום מסית), ועל-פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור, דינו - מאסר חמש שנים.
(ב) בסעיף זה, "מעשה אלימות או טרור" - עבירה הפוגעת בגופו של אדם או המעמידה אדם בסכנת מוות או בסכנת חבלה חמורה".
יקרא ציבור הקוראות והקוראים סעיף חוק ברור וחד-משמעי וישאל עצמו, אם לאחר פרסום דבריה אלה של ח"כ חנין זועבי, ניתן לעבור על הדברים שנאמרועל ידה ולפטור אותם, במשיכת כתף אדישה,תוך הסתמכות על זכות חופש הביטוי. אם דעתנו תשמע, הרי גם לדמוקרטיה יש זכויות משלה ואחת מהן היא, כי לא ירמסו אותה, בשם חופש שאין שהיא מעניקה, כלל וכלל.
לטעמנו ולדעתנו, אין בנמצא
חופש ביטוי מוחלט. גם מדינות נאורות, דוגמת בריטניה וארה"ב, כלאו - בתקופת מלחמת העולם השנייה - נתיני מדינות אויב, בהם לחמו הן שלא הפרו כל חוק שהוא, רק משום היותם נתיני מדינות אויב אלה. לא ניתן להאשים את ארה"ב ואנגליה - דרך כלל - בפגיעה מכוונת בדמוקרטיה הנוהגת בהן. גם בארה"ב הבינו היטב - בייחוד לאחר מתקפת ספטמבר השחור - כי אין קיימת דמוקטיה מוחלטת וכי גם לדמוקרטיה קיימת זכות להתגונן. גם בית המשפט העליון בארה"ב שמתח - לא אחת - ביקורת קשה בפסיקותיו על תנאי העצירים המוחזקים במתקן המעצר בבסיס הצי האמריקני במפרץ גואנטנמו,
לא אסר על המשך קיומו של מתקן מעצר זה, חרף הביקורת הקשה שמתח הוא עליו. גם לדמוקריה הנאורה ביותר ישנם קווים אדומים, שאין היא מרשה לחצותם ואפילו לא תוך הנפת דגל ונס הדמוקרטיה, אל על.
