כל הסיפור סביב הנער הנצרתי - מוחמד זועבי, היה יכול להיראות לי כסיפור הגיוני של רחשי לב ושאיפות אחרות של ערביי ישראל, מאלה שהח"כים הערבים מייצגים. בהחלט ייתכן שישנם ערבים - נוצרים, אך גם מוסלמים, שחושבים שעליהם להזיז הצידה את העניין הפלשתיני ולהיכנס לאינטגרציה ישראלית. בעבר היו גם יהודים כאלה - באירופה הנוצרית, שהאמינו באמנסיפציה כתשובה לאנטישמיות.
הגיוני גם שאפילו נערים צעירים בסקטור הערבי יראו במאבק הפלשתיני את האויב שלהם להשתלב במדינה הזו, וגם הגיוני שיחשבו שאף הם - כערבים, יכולים להיות קורבן לפיגועי אחיהם הפלשתינים.
הכול הגיוני ובמיוחד טבעי אך לא אכנס כאן לניתוחי ניתוחים ולקביעת עמדתי בנושא, אבל במקרה של הנער מוחמד זועבי מנצרת הרי שמשהו מחשיד אותי כי יש כאן זרע מלאכותי. החשד שלי עולה עקב שני משפטיו האחרונים בקלטת שפרסם ב"יוטוב" - תמיכתו ב"מדינה יהודית", ובמיוחד הסיומת שלו ב"עם ישראל חי".
אני מכיר את הציבור הערבי מאז היותו נער רך באמצע שנות ה - 70, ובכלל זאת גם את הציבור הערבי הלא רדיקלי, ואף את אלה שהביעו ומביעים תמיכה בישראל כנגד הממסד הערבי. כל אותם ערבים, ויהיו פרו ציוניים כפי שיהיו, מתרכזים במאבקם באינטרס הערבי שלהם ומציגים את עצמם אך ורק כערבים, גם כשהם פרו ישראל ואוהדי הציונות.
בצעירותי למדתי עם ערבים בביה"ס התיכון "המקיף" ברמלה. היו שם בני משפחה ערבית אחת שאבותיה שיתפו פעולה עם ה"הגנה" בשנת 1948, וכך הם גם נשארו לימים בעיר רמלה. בני המשפחה, עמיתי בביה"ס, לא הזדהו כערבים אלא רק ציינו את דתם הנוצרית, אבל מעולם הם לא ניסו להפוך את עצמם ליהודים ולנופף בסיסמאות נבובות כמו "עם ישראל חי".
בימי לימודי באוניברסיטת חיפה - במחצית הראשונה של שנות ה- 80 של המאה ה-20, חייתה עימנו במעונות האוניברסיטה משפחה ערבית מכפר צפוני בגליל העליון, שבניה ובנותיה שחו נגד הזרם הערבי של תנועת חד"ש, ואף שרתו במחלקת הביטחון של האוניברסיטה. אבל הללו מעולם לא הזדהו כיהודים ואפילו לא כ"יהודים חדשים", אלא היו ונשארו ערבים אבל בעלי השקפות פרו ישראליות.
לא מכבר יצא לי לבקר בכפר ערבי שהפך ל"מוכר" מ"לא מוכר" ושאריה דרעי שינה את הסטאטוס שלו לטובה בימים שכיהן כשר הפנים. לא פלא היה בעיני שרוב הכפר תמך בש"ס. אבל לרגע הם לא התיימרו להזדהות כ"יהודים" ולזעוק "עם ישראל חי". ביניהם היו גם כמה ערבים מוסלמים אדוקים, מתומכי ש"ס.
אבל הנער מנצרת הוא שונה מכולם. יש לו מבט של רצח שחצני כשהוא תובע מהחוטפים שיחזירו את החטופים. מעין מבט של ביטחון של אחד שיודע שיש לו "גב ביטחוני" מאחריו (ואחרת אי-אפשר גם להסביר את ה"אומץ לב" שלו לצאת באמצע נצרת נגד משפחתו ממש). הוא דיבר שלוש שפות ובאופן מונוטוני, דבר שמחשיד כי מישהו מתדרך אותו לכך ואף דורש ממנו לבר שלוש שפות - כולל אנגלית, כדי שהעולם ידע שיש גם "ערבים אחרים" ומסתמא שיש מישהו מאחוריו שמשווק את המסר לעולם דרך שפן הניסיונות הצעיר הזה.
עניין ה"מדינה היהודית" וה"עם ישראל חי" די מחשיד שמאחורי הנוער הצעיר הזה יש גם תומכים מבחוץ. די מפליא שנער כה צעיר (כבן 17 בסה"כ) יחליט לצאת לקרב נגד רוב החברה שלו ועוד יתגרה בעמו ובדתו ויעלוז עם המילים "עם ישראל חי", שלו ולהן אין ולא דבר.
אין לי ספק שידיים "לבנות" בוחשות ב"אוהד הציוני" הצעיר הזה, ולא במקרה הידיים הללו נפלו דווקא בחמולת זועבי. מחד-גיסא, זה ככיבוש המלכה
חנין זועבי בחמולת ביתה, אך מנגד זהו בעצם ניסיון להחזרת עטרת חמולת זועבי ליושנה ולימי ראש עיריית נצרת סייף א- דין זועבי, לימי סגן השר ג'אבר זועבי ולימי השופט העליון זועבי. כולם אנשי המפלגות הציוניות. בשנים האחרונות לא רק ח"כ חנין זועבי ערקה לפוליטיקה הערבית, הנקייה מציונות, מחמולה זו אלא עוד רבים מבנייה ובכללם ראשי התנועה האיסלאמית מחוז הדרום בנצרת. מישהו מצא שוב "שחקן רכש" צעיר ומבטיח מחמולה זו.
אבל כנראה מה שאנשי מפא"י ומפ"ם למדו לפני שנים רבות - כי עידן המשת"פים היזומים בסקטור הערבי, אבד עליו הכלח, הרי שצעירי הליכוד עוד לא הפנימו, ומנגד הם מנסים בדרכים הזויות וברוטאליות כאחד ליצוק משת"פים יש מאין. הדבר לא רק שלא יביא להם ברכה אלא יביא לכולנו אסון.
אותם אלה שמשרתים את היריב נגד בני עמם ללא היגיון ועם הרבה השפלה ודיבורים שהם זרים לנשמתם, הרי שהם יפנימו את הצער והשנאה הזו עד לבוא היום בו יתפרצו נגד מפעיליהם ונגד כל יהודי באשר הוא בטרור, ברצח ובשנאה כללית על אשר הושפלו. חנין זועבי, ג'מאל זחלקה, מוחמד ברקה וחבריהם אומנם אומרים דברים קשים אבל אמיתיים. הם אינם מושפלים ולכן גם מאבקם הרדיקלי ביותר איננו מלווה בשנאה. איתם צריך לשבת - לטוב ולא לרע, ולנסות להגיע להסכמות אמיתיות.
מנגד, די אם אזכיר כמה משת"פים פגעו במפעיליהם כדי לנקות את עצמם ממשת"פותם. כמו-כן כל העניין של המשת"פים לא עלה יפה (אלה שבישראל, אלה מהשטחים ואלה שמלבנון), החלום של בן-גוריון ל"גיור" הבדווים נגוז עוד לפני שהחל, את הצד"לים מלבנון היה צריך לשקם בישראל כאשר בלבנון הם לא שינו את דעת הקהל לטובת ישראל, מוסטפה דודין וחבריו מהר חברון הם קוריוז היסטורי ומכולם ביחד אף אחד בציבור הערבי לא זז באמת בעמדותיו והפך לציוני. לעומת זאת הרי שהסיכוי לנורמליזציה עם הערבים במדינה הוא בהידברות ישירה עם נציגיהם האמיתיים ולא לחפש "דרכים עוקפות" שהן רק הזויות.
אם באמת - חס ושלום, מישהו בכוחות החושך הישראלים סימן את מוחמד זועבי מנצרת כנדבך נוסך לעזר לכומר מנצרת, בכל הנוגע ל"שילוב" הערבים (במיוחד הנוצרים) בתוך הציונות וצבאה, ותוך כדי כך להפוך את החברה הערבית לציונית (ואולי גם ל"יהודית"...) הרי שהוא רק מוריד עלינו צרה חדשה ובעיה לאומנית עתידית קשה ביותר.
הנער הזה עלול בוקר אחד להבין כי הוא משמש רק כלי לציונות האירופאית ואז אותו הנער עלול להפוך מכבש לאריה שואג ונושך.
אני מתנער מה"עם ישראל חי" של מוחמד זועבי בדיוק כמו שהקריאה של הזוג הטרוצקיסטי ממוצא יהודי (יואב ואיריס בר) לגורמים פלשתינים, לחטוף יהודים לשם מיקוח, היא הזויה ואיננה מייצגת את כוחות השלום היהודיים ועל הערבים להקיאם.
היחסים הטובים - בארצות האיסלאם, בין יהודים לערבים היו בנויים על משפט ההלצה של "אם כבר ביחד אז רק לחוד". למשפחתו של הנער הייתי מציע להסביר לנער כי לא זו הדרך לבניית שלום אמיתי בין יהודים לערבים, ע"י השפלת עמו לפני העם האחר, כי בטוחני שהנער אינו מאמין בדרך הזו ולימים התפרצותו הלאומנית עלולה להיות הרת אסון, גם אם עד אז ייהנה מתגמולים עילאיים.
הנער הזה איננו שלנו.
