בשנה האחרונה גברה הביקורת המושמעת בתקשורת על אופן ניהול ההשקעות בגופים המוסדיים וכנגד האשראי המוענק על-ידי הגופים לחברות בישראל. הטענה העולה מהביקורת היא שהגופים המוסדיים עושים בכספי העמיתים כבשלם, משקיעים אותו ללא כל פיקוח וללא ערבויות מספקות. במאמר זה נסקור את האתגרים העומדים בפני ועדת ההשקעות של הגוף המוסדי אל מול סביבת הריבית הנוכחית, התארכות בתוחלת החיים ואת אמצעי הבקרה הקיימים בגופים המוסדיים.
אתגרים בניהול השקעות לטווח ארוך
בשנה האחרונה ירדה הריבית בישראל ב-0.5% והיא עומדת היום על 0.75%. בארצות הברית נסחרת אגרת חוב לעשר שנים בתשואה של 2.54%. מנגד, הריבית העתידית לפיה אנו מחשבים את קצבת הפנסיה הצפויה לעמיתי קרן הפנסיה עומדת על 3.74%. בפני מנהלי ההשקעות בקרן הפנסיה עומדת האחריות והמטרה לספק את הפער בתשואות בין הריביות הנוכחיות בשוק ההון לבין הריבית התחשיבית העתידית, אותה אנו מעריכים בסימולציות המחושבות, ועוד יתרה מכך - לנסות להשיג תשואה גבוהה אשר תעניק לחוסכים פנסיה גבוהה יותר בעתיד.
חוסך בן 27 המצטרף לקרן הפנסיה היום, רואה לפניו שני טווחי השקעה. הטווח הראשון הוא כ-40 שנה במהלך תקופת העבודה ועד לפרישה. הטווח השני הוא מגיל פרישה ועד תום תשלום הפנסיה לו ולבת-זוגו אחריו. בטווח הראשון מטרתו של החוסך היא להשיג את התשואה המרבית אותה הוא מקבל על כספי הפנסיה שלו, ואילו בטווח השני המטרה היא שמירה על ערך הקיצבה החודשית אותה הוא מקבל.
גם מנהל ההשקעות בקרן הפנסיה ניצב בפני אתגר לא פשוט כאשר הוא בוחר לנהל את כספי החוסכים לטווח של 40 שנה. סביבת הריביות הנמוכה הקיימת היום מאלצת אותו לחפש פתרונות בשוק ההון ומחוצה לו.
תיק ההשקעות הכללי
תיק ההשקעות הכללי של קרן הפנסיה מורכב מ-30% איגרות חוב מבטיחות תשואה מסוג ערד המבטיחות תשואה ריאלית של 4.86%. עוד 30% מושקעים במניות בארץ ובחו"ל. כאשר בוחנים את התנהגות מדד תל אביב 25 לאורך שנים, רואים שהוא השיג תשואה שנתית ממוצעת של כ-8% מיום הקמתו. מדד S&P500 האמריקני השיג בתקופה זו תשואה שנתית ממוצעת של כ-7%.
לצד ההשקעה במניות, קיימת ההשקעה לא מעטה באיגרות החוב הקונצרניות, כאשר ההשקעה מתפזרת על פני עשרות חברות ובאיגרות חוב לטווחים שונים בארץ ובחו"ל. פיזור ההשקעה באג"ח קונצרני על פני עשרות חברות מבטיח מצד אחד תשואה גבוהה יותר מהתשואה אותה ניתן לקבל באגרות החוב הממשלתיות, ומצד שני - מקטין את הסיכון הטמון באיגרת החוב של החברה האחת.
לצד האפיקים הסחירים, קרנות הפנסיה נוהגות להשקיע גם בנכסים לא-סחירים. לדוגמא: השקעה בפרויקטים לאומיים כמו כביש 6 ועיר הבה"דים בדרום, או השקעה בנדל"ן למסחר ומגורים בארץ ובחו"ל. השקעה בנכסים לא-סחירים מקשה על ניהול הפוזיציות ונזילות תיק ההשקעות, אך מצד שני היא מעניקה מענה להשקעות לטווח ארוך וסוג של עוגן בתקופות של תנודות חדות ירידות בשוק ההון. קיים קושי רב באיתור פרויקטים ראויים להשקעה אשר יעניקו תשואה עודפת בעתיד, כאשר קיימת בעיה בטווח המח"מ של מרבית הפרויקטים הקיימים ותחרות מול המערכת הבנקאית על היקפי האשראי לחברות.
בקבוצת מנורה-מבטחים האשראי הלא-סחיר מטופל ברמת כל הקבוצה במסגרת מערך האשראי באגף ההשקעות. האשראי ניתן בהתאם למדיניות האשראי שגובשה ואושרה על-ידי ועדת האשראי, ועדות האשראי והדירקטוריונים ובהתאם לתוכנית העבודה. לאחרונה אף שיבח השופט
איתן אורנשטיין את מחלקת האשראי של מנורה על הבטחונות אותן קיבלה במתן האשראי לקבוצת אי.די.בי. עיקר האשראי בקבוצה מתאפיין בבטוחות, כגון שעבוד רכבי ליסינג ותזרים מזומנים, שעבוד נדל"ן מניב או שעבוד של מניות סחירות. ההלוואות הן בסכומים גדולים למח"מ בינוני וארוך.
אין מנוס מהגדלת הסיכון
החוסכים היום, ובעיקר הצעירים שבהם, חייבים להבין, כי בסביבת הריביות הקיימת נדרש מאוד להגדיל את רמת הסיכון בתיק ההשקעות. התארכות תוחלת החיים וצמצום שנות העבודה מחייבות תמיכה גדולה יותר של שוק ההון בכדי להגדיל את הפנסיה הצפויה. חוסכים צעירים אשר יסתגרו בתיקי השקעות בעלי רמת סיכון נמוכה יגלו, כי התשואה האפקטיבית בתיק ההשקעות שלהם נמוכה מאוד, ובכדי להבטיח פנסיה ראויה בעתיד - הם נדרשים למצוא מקורות להגדלת ההפקדה החודשית.
גם במשרד האוצר יודעים, כי נדרש להגדיל את רמת הסיכון של החוסכים ובוחנים את מודל ההשקעות החכ"מ שיסיט את החוסכים בין אפיקי ההשקעה השונים בהתאם לגילם. במנורה-מבטחים מציעים כבר היום לחוסכים בקרן הפנסיה לבחור בין תשעה מסלולי השקעה. מסלולי ההשקעה מותאמים לטווח הפרישה של החוסכים, החל מעמיתי הקרן אשר עתידים לצאת לפנסיה עד לשנת 2015 וכלה באלה אשר יפרשו בשנת 2055 ואילך. בכל אחד מסלולי ההשקעה אפיקי ההשקעה מנוהלים בצורה שונה המותאמת לגיל ומשך החיסכון הצפוי של העמיתים.
כך למשל, במסלול יעד לפרישה 2015, מסלול המיועד לחוסכים שאמורים לפרוש בשנים הקרובות, אין בכלל השקעה במניות; ואילו בתיק ההשקעות של חוסכים שאמורים לפרוש בשנת 2055 נמצא היום השקעה של 46% במניות ונכסים תנודתיים נוספים. ככל שיתקרב מועד הפרישה של אותם החוסכים, כך גם אחוז ההשקעה במניות ובנכסים התנודתיים ילך ויירד עד אשר יגיע לאפס.
