בקרב אנשי עסקים הסוחרים ביהלומים קיים נוהג, לפיו כריתת עסקה נעשית בלחיצת יד המלווה באמירת צמד המילים: "מזל וברכה". התפתחות המנהג ושורשו אינם ברורים די הצורך, אבל התבוננות בביטוי מעלה את השאלה: מה המשמעות של ביטוי זה? מה היחס בין "מזל" ובין "ברכה"? מהו סוד הקסם של הביטוי הזה בהקשר של כריתת עסקה?
עיון בפרשת השבוע שלנו, פרשת בלק, עשוי להעניק מענה מפתיע.
סיפורו של בלעם מספק הצצה נדירה לעולמם של בעלי רוח הקודש והנבואה. בלעם הוא נביא בעל שם מארץ מדין, הניחן ביכולת מופלאה בתקשורת ישירה עם אלקים. מלך מואב - השוכנת בצמוד למדיין - מנסה לגייס את שירותיו למאבק בבני ישראל ההולכים וקרבים אל מדינתו. כיצד יוכל הנביא לסייע למלך מואב? ובכן, מסתבר שלבלעם יש "נשק סודי" - הקללה. וזוהי הבקשה מבלעם: "ועתה לכה נא אָרָה לי את העם הזה, כי עצום הוא ממני... כי ידעתי, את אשר תברך - מבורך; ואשר תאוֹר - יוּאָר".
בלעם נעתר לבקשה בסופם של דין ודברים. אלא שכאשר מגיע הרגע לקלל את עם ישראל, לאחר השתדלות גדולה של מלך מואב בבניית שבעה מזבחות והקרבת קורבנות עליהם, יוצאת מפיו של בלעם ברכה נאה. ההסבר להיפוך המפתיע נמצא בדבריו של בלעם: "מה אֶקוֹב לא קַבּה אל ומה אזעום לא זעם ה'".
יש להניח שבלעם היה מנוסה בשימוש במילים כאלו או אחרות על-מנת להשיג תוצאות מסוימות. מדוע לא יצר את רצף המילים העשויות להשיג את מה שנתבקש? מסתבר, שככל שהדברים קשורים למושגים של "ברכה" ו"קללה" המילה האחרונה היא של אלקים, ריבונו של עולם, ועם כל הרצון של בלעם לקלל - אין זה כלל ביכולתו.
אז מה זאת בעצם ברכה? האם זהו צירוף מילים המסוגלות לפעול ולהשפיע? ולחלופין, מהי בעצם קללה? האם זהו סוג של לחש המטיל כישוף?
לחבר את הבית לתשתיות
אם נעזוב לרגע את עולם הדיבורים והמילים וננסה להתבונן על עולם של פעילות ועשייה, נוכל לתאר את הדבר כך: אדם מבקש לבנות בית משוכלל. הוא משקיע תכנון וחשיבה רבה ומקפיד על ביצוע מדויק. כאשר הבית עומד ומוכן לשימוש, נותר לעשות רק דבר אחד, והוא לפנות לרשויות שיחברו את הבית לתשתיות שמסביבו: חשמל, מים, ביוב, תקשורת וכדומה. אם מסיבה כזאת או אחרת לא יהיה חיבור - כל מאמציו יירדו לטמיון. אבל אם יהיה חיבור - מאמציו ישאו פרי. החיבור הזה הוא שיקבע את ה"קללה" או ה"ברכה" שתשרה על מעשי ידיו.
בעולמו של אדם מאמין יש מנגנון דומה מאוד. אדם עשוי להשקיע מאמצים רבים בניסיון להשיג איזה דבר, אבל אין במאמצים אלו ערובה ל"ברכה" או "קללה" שתגיע. אלו תלויים בחיבור של מאמצים אלו לאלקים, רבונו של עולם. בסופו של דבר, משגיח אלקים על מאמצי האדם, לעיתים מחבר אותו ולעיתים לא. בניגוד לדעה הרווחת, לפיה ברכה או קללה הם המילים עצמם שנאמרות, מתברר שהברכה היא השלב שבא לאחר שסיים אדם את מעשיו או דבריו.
יכולתו של בלעם לדעת את אשר מתרחש בעולם שמעבר למילים ומעשים, גרמה לכך שכאשר ביקש לקלל את ישראל, הוא גילה שאף אם יאמר את המילים המקללות - לא תהיה לכך שום משמעות, משום ש"מה אֶקוֹב לא קַבּה אל ומה אזעום לא זעם ה'".
נחזור לביטוי "מזל וברכה". מה ההבדל בין מזל וברכה? "מזל" הוא מה שתוכנן עבור האדם. לאלקים יש תוכנית לאדם. בבחירתו החופשית, יכול האדם להתאים לתוכנית זו או ללכת בכיוון אחר. מובן מאליו שאם מעשה מסוים מתאים ל"מזל" של העושה אותו, מתחבר המעשה לאלקים.
לעומת זאת, ישנה אפשרות לאדם לעשות מעשה שלא תוכנן עבורו. האם מעשה זה יחובר לאלקים? אם כן - תשרה עליו "ברכה", ואם לא - לא תשרה עליו ברכה. כאשר עסקה נכרתת, מאחלים הצדדים זה לזה שעסקה זו תצליח. להצלחת העסקה יש שתי אפשרויות: האחת, אם עסקה זאת היא "מזל", כלומר, היא מה שריבונו של עולם תיכנן שיתרחש. השנייה, אם עסקה זו היא "ברכה", כלומר, היא מה שריבונו של עולם מסכים שיקרה.
כריתת עסק בעולמו של אדם מאמין חייבת לקחת בחשבון שמעבר למאמצים שהוא נדרש אליהם ומשקיע, ישנו ממד רחב יותר והוא שיקבע בסופו של דבר אם עסק זה יהיה לברכה.
