פיגוע חטיפה לעומת פיגוע "רגיל"

לצערנו לא חסרות לנו דוגמאות לפיגועים אכזריים, זה תמיד כואב ומזעזע. אבל הפעם בגלל ש"קורבנות השלום" גם עלו על רכב בטרם נרצחו מעצים את העניין. זה מתמיה כי בסה"כ די התרגלנו לכך שמפעם לפעם רוצחים מתנחלים. זכורה זעקתם חסרת הסיכוי של המשפחות השכולות כנגד עסקות שחרורי הרוצחים, אבל שחרור שליט וההתרפסות בפני אבו מאזן האפילו עליהם. מעניין יהיה לראות את פרצופו של ראש ממשלתנו הנכבד כשההורים השכולים החדשים יבכו בשנית כאשר ישחררו את רוצחי ילדיהם... זה כנראה לא יקרה כי יש הבדלי מעמדות. יש קורבנות טרור "סתמיים" ויש קורבנות טרור "מועדפים". לי זה קצת צורם, אבל זה כנראה עניין זניח בתקופה בה התרפסות היהודים בפני רוצחיהם הפכה להיות דבר שבשגרה. עצוב, הכל עצוב. עצוב גם שהמדינה שוכחת לספר לציבור מדוע חוק עונש מוות למחבלים מבוזה ואינו מקויים. לא קשה לנחש: הנידונים למוות עלולים לצום ואולי אף למות, אשטון עלולה להיות מודאגת. יהיה הרבה רעש, ואנחנו היהודים אוהבים שקט. שירצחו אותנו וישתחררו, רק בשקט בבקשה, תודה. תזכורת קטנה: למה מגיע לנו כל זה? כי לא מימשנו את הנצחון, לא עשינו להם את מה שהם ניסו לעשות לנו, לא התנהגנו כמקובל באותה תקופה ובאותה זירה. התנהגנו באבירות, באנושיות, ריחמנו עליהם, היינו בני אדם. פעמיים (48, 67) חזרנו על הטעות הנוראית הזו ועל כך נסבול לנצח. כדאי להזכיר זאת כל פעם שיפה רפש פותח את הפה ומיילל על הכיבוש ועל סבל העם הפלשתיני המסכן. השיחה המצופה ניתן לשער כיצד ציפתה המשטרה שתיערך השיחה: ערב טוב, חטפו אותי, לצערי רצחו אותי ולכן לא אוכל להמשיך לענות. סליחה על ההפרעה. ברקע יריות, צעקות במבטא ערבי. השוטר מיד מגיע למסקנה: הטרדה. אני מציע שליד כל מוקדן תהיה מנורה. ברגע שהוא נתקל בשיחה שהוא מהסס כיצד לנהוג בה, הוא לוחץ על כפתור. המנורה נדלקת, מיד מגיע אליו אחראי שבמקרה הצורך מזמין קצינים נוספים. תוך שניות במקום קבוצה של קצינים מנוסים מתפעלת את האירוע. כך היה ניתן להציל גם את המכונית שהתדרדרה בטבריה.