בכל המלל מסביב לשאלה, מה לעשות עכשיו, לא נגעו כלל בשני נושאים הנוגעים לשורש העניין, ואלו הם:
א. לשים קץ להפרדה המופרכת בין "זרוע פוליטית" ל"זרוע צבאית" (כלומר, טרוריסטית) של ארגון כלשהוא. זו המצאה בלתי אפשרית, שאין לה אח ורע בשום מקום, וה'עולם' קיבל אותה רק מפני שהיא באה מצד ערבים (שלהם מותר הכל) ומפני שהיא מכוונת נגד יהודים (שנגדם מותר הכל).
ישראל חייבת להודיע שמעתה, לכל פעולה טרוריסטית מטעם 'עז-א-דין אל קסאם' כל מנהיג חמאסי פוליטי יהיה ערב בחייו, מאסמעיל הנייה ודרומה.
כלל זה צריך לחול גם על הפתח: מחמוד עבאס וכל ממסד אש"ף-פתח יישא באחריות אישית לכל פעולת טרור של "גדודי קדושי אל-אקצה", הלא הם "הזרוע הצבאית" של הפתח.
מחנה השלום ישיב על כך, שאלו הן דרישות שערבים אינם יכולים לעמוד בהן - "ככה לא משחקים", ואתם השיבו לו כי אדרבה - זו אחת ההוכחות שאף אחד מהם אינו פרטנר אמיתי והכל אשלייה עצמית של היהודים.
ב. יש לשים קץ לשיטה העקומה הנקוטה אצלנו כלפי הערבים, של הפרדה בין המלים למעשים. שבעוד אשר לגבי יהודים כל הארץ זועקת "מלים הורגות!" (עיין ערך טבח גולדשטיין ורצח רבין), לגבי הערבים הכלל הפוך:
מותר להסית לטרור, מותר לפאר ולרומם רוצחי יהודים (לקרוא ככרות ושדרות, בתי ספר, אצטדיונים ומועדונים על שמותיהם ולהעלות על נס את מעשיהם), מותר לתגמל אותם או את שאיריהם תיגמול כספי נדיב על כל מעשה רצח, מותר לחנך מגן הילדים ועד לאקדמיה לדה-הומניזציה של היהודים ('קופים וחזירים') ולהכשיר כך את הלבבות לרציחתם - חקוי ברור של הנאצים, אבותיהם הרוחניים (היהודים כ'עכברושים'). רק מעשה הרצח גופו, הגם שהוא תוצאה ישירה מן ההסתה - הוא בר-ענישה.
התוצאה בין היתר - רצח שלושת הנערים. את הירושה הקטסטרופאלית הזאת הוריש לנו
משה דיין, והליכוד בטמטומו אימץ אותה.
האם הפלשתינים מסוגלים להבטיח לנו (על-ידי חקיקה) שהם לא ינציחו את שמות רוצחי הנערים? ובעצם - מה דמם סומק יותר מדם נרצחי האוטובוסים, ספורטאי מינכן, מסעדת סבררו, הדולפינריום? אם אבו-מאזן כזה צדיק כפי שהוציאו אותו שוטי השלום בגלל הסתייגותו מן החטיפה, אדרבה - שידאג שבמוסדות הרשות ובחוצותיה לא ינציחו את רוצחי היהודים יותר מאשר אנו מנציחים, למשל, את גולדשטיין. שינקוט גם כלפי הערבים בכלל שהיהודים נוקטים כלפי עצמם: מלים הורגות!
מסקנה: להזהיר את הערבים, חמאס ופתח כאחד, שמעכשיו כל ביטוי מילולי - בכתב או בעל-פה - של הסתה, יענש על-ידי כוחות הביטחון של ישראל כאלו היה המעשה עצמו. דוגמה: זה עתה הבטיח דובר החמאס, מושיר אל מסרי, כי חטיפות "החיילים" יימשכו(לצורך העניין גם הנערים, בני ה-16 הם אצלו 'חיילים'). אל-מסרי חייב להיות מטרה למעצר ושפיטה או - סיכול ממוקד.
ואם יטען מחנה השלום שאבו-מאזן, גם לו רצה, לא היה יכול לעמוד בכך מפני שזה מנוגד לרצון עמו, אף אנו נשיב לו שזה סימן נוסף שאין לנו פרטנר ואין עם מי לעשות "שלום".
מכאן נגזרת הדרישה להקים מיד יישובים נוספים, שבעוד הערבים חוגגים את רוצחיהם, אנחנו מנציחים את קורבנותיהם. לשם הם רוצחים ואנו מנציחים? הס רוצחים כדי לגרש את היהודים מן הארץ. והם עושים את זאת זה למעלה מ-100 שנים, הרבה לפני "הכיבוש".
על זה נהגו יהודי א"י להשיב בהתיישבות, כמי שאומר: אתם הורגים בנו כדי שנברח מפה? אנחנו נוכיח לכם שכל רצח כזה רק מעמיק את אחיזתנו בארץ! רצחתם לנו חמישה בהרי ירושלים בשנות ה-30? הקמתם את 'מעלה החמישה'. מכאן ריבוי המספרים בשמות יישובים בא"י - גבעת השלושה, קריית שמונה, וכן הלאה, עד... עד ימי ויסגלס ושרון, לבני ונתניהו, שהתחייבו שלא להקים עוד יישובים יהודיים חדשים, גם להנצחת קורבנות הטרור הערבי. מאז - "תשובה ציונית" הפכה בתקשורת העוינת לכינוי של לעג, ובפועל היא אינה ניתנת עוד. זהו אחד הנצחונות הגדולים של הטרור הערבי.
אי היענותו של נתניהו לדרישה להקים יישוב חדש על שם הנערים הקדושים המעונים, תהיה עוד סימן-דרך להתרוקנות מדינת ישראל מציוניותה, תחת שלטון נתניהו.
