מסקנות הדוּחַ
העובדה שבשנת 2013 לא חל גידול בשיעור התלונות שהוגשו לנציב תלונות הציבור, כפי שעולה מדוח שפורסם לאחרונה, ולעומת זאת יש עלייה בשיעור התלונות המוצדקות, מוכיחה בראש ובראשונה שמספר תלונות השווא ירד, וזו כשלעצמה בשורה משמחת.
אף הכפלת שיעור התלונות המוצדקות (מ-16% ל-32%) היא מצד אחד מעודדת, משום שהיא מצביעה על העלאת המוּדעות הציבורית לנושא של קבלת שירות הוגן. מצד שני נתון זה מדאיג מבחינת העלייה במתן שירות לקוי לציבור על-ידי משרדי הממשלה, במקום התייעלות.
עוד עולה מהדוח, כי אומנם חברת הדואר מובילה במספר התלונות המוצדקות נגדה, אך גם המשרדים והרשויות האחרות בשישייה המובילה, (משרדי רה"מ, התחבורה, החינוך כמו גם
רשות השידור ועיריית לוד), משתרכים אחריה בהפרש קטן, ובכולם כמחצית התלונות ומעלה(!) התבררו כמוצדקות. הדבר חייב להדליק נורה אדומה אצלם לשיפור השירות.
זאת במיוחד במשרד התחבורה ורשות השידור, אשר ביחד עם מוסדות אחרים (ביטוח לאומי המשטרה ומשרדי המשפטים והאוצר) צועדים בראש במספר התלונות שהוגשו נגדם.
היהודי היפה
אין ספק שהורי הנערים החטופים הי"ד מייצגים את הישראלים היפים. נכון שהם אנשי תורה ועבודה, ואף יש להניח שיש עוד אנשים רבים וטובים כמותם, שמי יתן ונזכה תמיד להכיר אותם בנסיבות משמחות.
אולם דומה שלא פחות מייצגים ההורים, שלמרבה הצער התוודענו אליהם בנסיבות טרגיות, את היהודי היפה. מדובר באנשי תורה יותר מאשר אנשי עבודה, שגם עבודתם וכל תחומי חייהם יונקים מתורתם ואמונתם הלוהטת. יהדותם היא שמקרינה על ישראליותם. מכוח אמונתם הבלתי נדלית באלוקים, הם הצליחו לאַחד את כל עם ישראל על כל גווניו וזרמיו, להדביק את כולם באמונה ובתפילה לבורא, כמו גם במצוות הפרשת חלה, בהקדמת קבלת שבת ובלימוד תורה.
התפילות הרבות שנאמרו להצלת החטופים לא היו לשווא, והם הגיעו עד כסא הכבוד לעילוי נשמתם הטהורה. יהי זיכרם ברוך.
הגזירה ולקחיה
כיהודים מאמינים בני מאמינים אין לנו ספק כי הנערים החטופים נרצחו, למרבה הצער, כגזירה משמיים. מבחינה זאת, עצירת הטרמפ הקטלני, השאלה אם ההודעה למשטרה של גלעד שער הי"ד היא מעשה אמיץ, כפי שהוגדרה, או אולי היא שהביאה לרציחתם המיידית של הנערים, מפַחד המחבלים מהמשטרה - כל אלה כ'סיבות' הן סוגיות בלתי רלוונטיות.
ואולם, מעֵבר לשיעור באמונה מופתית שקיבלנו מן ההורים השַכולים, מן הראוי שהלקחים מן הפיגוע הנתעב יילמדו היטב למען קדושת החיים, העומדת כידוע בראש סולם הערכים היהודי. בראש ובראשונה יש להימנע מנסיעה בטרמפים, אלא אם כן מדובר בנהגים מוּכרים.
בהקשר לכך על הישיבות, ואולי גם על היישובים, לארגן בהתנדבות תורנות הסעה של הורים ומורים לתלמידים, אם אין באפשרותם התקציבית לארגן הסעה מסודרת בתשלום. הדבר יאפשר הסעה בתדירות סבירה לרווחת התלמידים, מבְּלי לסכן את חייהם.
המיתוס והשבת
צודק
רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, שההחלטה לסגור מרכולים בשבת מחזירה את העיר עשרות שנים אחורה. האם הוא מתכוון לימיהם העליזים של המשורר חיים נחמן ביאליק ואחד העם, שאין לחשוד בהם בחרדיותם, שתמכו בשמירת צביון השבת בעיר?
יתרה מכך, ההחלטה מחזירה אותנו לפני כשלושת אלפים שנה, עת העם היהודי עמד בהר סיני וקיבל עליו שמירת שבת, ובזכותה הוא שרד כל כך הרבה שנים עד היום. מתנה מופלאה זו של יום מנוחה שבועי, שיש בו שוויון סוציאלי, הוא העניק לעולם המערבי כולו, ששומר עליו באדיקות. אז מה האם הסנדלר היהודי בתל אביב הולך יחף? ומי אמר שהמרכולים צריכים להיות זמינים בלי הפסקה - האם בנקים ומשרדים פתוחים כל הזמן?
ובכלל 'מדינת תל אביב' היא מיתוס, שהמציאו חילונֵי העיר, אך אינו משקף את המציאות. העיר שוקקת בתי כנסת וישיבות, וגם ציבור חרדי מכובד, גם אם הם אינם באים לידי ביטוי בתקשורת. כמה סמלי הדבר, שבעיר זו נערך לאחרונה שולחן השבת הארוך ביותר בהיסטוריה, ואשר נכנס לראשונה בספר השיאים של גינס! אדוני ראש העיר לא הכל פוליטיקה, ודאי לא השבת!
תחת העין הפקוחה
המקרה הטרגי של זוהר ארגז, שטבע באמבטיה, לאחר שהמטפלת השאירה אותו לבדו לזמן קצר, שב ומלמד כי אין להניח תינוק לבדו בלי השגחה אפילו לא לרגע. עם כל הכבוד למושב הבטיחות, שהתינוק היה חגור בו, עובדה היא שלא היה די בכך, וכי זה לא מנע את האסון. ודאי שדרוּש משנֶה זהירות, כשמדובר באמבטיה או בבריכה, לאחר שלא מעט אסונות של טביעה של פעוטות אירעו לאחרונה.
עם זאת, ראוי לשבח את האם, שגם בשעה קשה זו של אובדן בנה, היא אזרה עוז להתגבר על כאבה הפרטי, ובהחלטה אישית נחושה תרמה את איבריו להשתלה. יש לקוות, שהיא, בדומה לתורמים אחרים, תשמש מודל לציבור הרחב לתרומת איברים המצילה חיים. וּבא לציון גואל.
