ארורים פורצי סכר הדמים

עד שלא באו וטפחו לנו עם מה שקרוי, ראיות לכאורה, בשלב של מעצר חשודים בפשע, זה או אחר, השתעשענו במחשבה, כי רצח הנער בן ה-16 הינו רצח "רגיל", דהיינו "סתם" רצח, שאינו רצח על-רקע לאומי. קיווינו, ייחללנו, התפלננו, ביקשנו שלא ידבק בנו אות הקין של רוצחים ממניעים ומנימוקים לאומיים. לא, לא. אל תטעו בנו לחשוב, כי מצדיקים אנו רצח. טועים מי שמבינים דברים אלה, מתוך דברינו אנו, כפשוטם. רצח הוא רצח הוא רצח. נקודה. איש אינו מצדיק רצח, לכשעצמו. עם זאת כשמדובר בפשע שנאה - כשמדובר ברצח על-רקע לאומני, הדברים מקבלים ממד אחר. הדברים מקבלים צורה וממד של עומק והסתכלות אל תוככי פנים, מעין טיהור נפש פנימי ופרטי, המשולב במבט על קיבוצי, על החברה הישראלית,בכלל. בשעת כתיבת דברים אלה, היה מונח ערוך, כמעט מושלם להגשה לדפוס - קודם הגהה אחרונה - מאמר שעסק ביחסי בית המשפט העליון, משרד המשפטים, הנהלת בתי-המשפט ולשכת עורכי הדין, על-רקע הודעת ההחרמה של הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, בידי מערכת המשפט בישראל, עם פרסום בדבר קיום משוב לשופטים, בידי ומטעם הוועד המרכזי. אך אז באה לפתע פתאום ופורסמה ברבים, הידיעה המחשידה חוליה של שישה חשודים בייזום, תכנון ורצח הנער הערבי משועפט ודחקה הכל - הכל אל צד. מקווים אנו עדיין, מעומק לב, כי החשדות המיוחסים לששת החשודים ברצח הנער, מוחמד אבו-חדיר (כן,. היה לו שם. היו פנים בלתי חרוכות. הורים, חיים ונערות שנקטעה באחת), הינם בגדר של חשדות שוא, שיופרכו, עם התקדמות החקירה לגופה. עם זאת, הספק מקנן, חודר מבפנים ואינו מרפה - ולו גם לרגע. אם יתברר, כי נכון החשד הנורא, שמייחסים חוקרי המשטרה לששת העצורים שבידה, לפיו הכריחו הם נער זה, לשתות חומר דליק, לפני שהציתו הם אותו ודנו אותו לשריפה, במוות איטי וביסורים קשים, הרי איבדנו לחלוטין, לא רק צלם אנוש, אלא גם הזכות המוסרית להטיף לאחרים. עם שמתוכו יוצאים רוצחים, לכאורה, המסוגלים לרצוח אדם, שהוכרח לשתות חומר דלק ולשרוף אותו למות, מה לו כי יתגולל על הנאצים ימ"ש וזכרם, על פשעים דומים ואחרים שעוללו הם לבני עמו? יודע אני, גם יודע היטב שדברים נוקבים וחמורים אלה, יקוממו רבים עלי. חלקם יפטרוני בברכה של "אוהב ערבים", אחרים, סתם יקללוני ויעברו לסדר היום ואילו אלה, "בעלי הזיקה הפוליטית המובנית", לא יפטרוני, כלאחר יד, קודם שידביקו טלאי צהוב לבגדיי ויכתבו עליו, באותיות זוהרות, למרחוק - שבהתחברן יחדיו קובעות, שאני "ש-מ-אל-ן" ולא סתם "שמאלן", אלא "שמאלן, אוהב ערבים". ובכן, זו הבעיה - זו בדיוק הבעיה. ראשיתה בהסתה, בשנאה ובהתרת דם וסופה - ברצח ובשפיכות דמים. מעולם לא התגאנו ולא התנאנו בעובדה שאנחנו "עם של גוליית". תמיד היינו העם של דוד הג'ינג'י הקטן, אבל הערמומי. הג'ינג'י עם הרוגטקה שבזכות שכלו - ולא בזכות כוחו שבזכות תושייתו - ולא בזכות שריריו המשורגים, ידע לצאת שלם, או כמעט שלם, מכל הפגעים שניחתו עליו במהלך ההיסטוריה. עכשיו, משתנים, אט אט דברים - ולאו-דווקא לטובה. דומה שעם ישראל בוחר להיות הרקולס, גיבור העל, במקום לדבוק בתדמית שמשון המסכן, שנולד בבית-מדרשו של לוי אשכול המנוח. לדבקות החדשה הזו, בתדמית של הרקולס או בתדמית של גיבורי על עכשווים אחרים, מתחום הקולנוע והטלוויזיה, דוגמת באטמן, אקסמן, ספיידרמן ושאר חבריהם לסדרת גיבורי העל הבלתי מנוצחים, ישנו מחיר כבד. פתאום הזרים, המיעוטים, החלשים, הנדכאים והמושפלים, אינם נחשבים עוד. פתאום רציחתם - או בלשון מכובסת, הריגתם - אינה מוגדרת עוד בגדר של רצח לשמו או בגדר הריגה לשמה. לכל היותר מדובר בפשע שנאה או בפשע על בסיס לאומי. הלו, אתם שם בצד השני של הקו, תתעוררו כבר. אתם לא מבינים שבשפה המכובסת "והמבינה" הזו, אתם מכשירים הרצח הלאומני הבא? אם עד כה התגאנו שבקרבנו אנו, אין חוליות של רוצחים, מנימוקים לאומיים או מנימוקי שנאה גרידא, לזרים, למנוכרים ולנדחים, הרי באה המציאות הקשה בדמות ששת החשודים ברציחתו של הנער הערבי משועפט והוציאה אותנו ממציאות הזויה זו בה שקענו. באה מציאות קשה זו וסטרה לנו - באחת - סטירה הגונה על פנינו. פתאום מבינים אנחנו שיעקב (ג'ק) טייטל-שהורשע ברצח, בכוונה תחילה של שני פלשתינים ובעוד שורה של מקרי פשע חמורים ונדון לשני מאסרי עולם - אינו היחיד בינינו, המצדיק רצח בשנאת זרים, אך ורק בשל היותם זרים - ובשל כך בלבד. פתאום הבנו שהכינוי "המחבל היהודי" שהודבק בכלי התקשורת לאותו יעקב (ג'ק) טייל, לא יישאר - לנצח - תואר בלעדי ובלבדי, המייחד ומבדיל אותו, משאר רוצחי ערבים, רק בשל היותם ערבים. פתאום הבנו, שאין לנו כל זכות מוסרית לגנות מחבל המתפוצץ באוטובוס מלא ערבים או הרוצח, סתם כך, אזרח ישראלי או פלשתיני, אך ורק בשל היותו בן הלאום הערבי או אם תרצו, בן הלאום הפלשיתנאי. רק לשם ההדגשה והעצמת החלחלה נזכיר, למי ששכח, כי זה הוא הבסיס לחוקי הגזע הנאציים שנחקקו בנירברג ויושמו - לאחר מכן - בידי הנאצים ימ"ש וזכרם באירופה ובעוד מדינות רבות ואחרות, על פני הגלובוס. ולמי מכם/מכן שדברים אלה קשים עליו/עליה לקריאה ופוטרים עצמם מלהתמודד ומלהביט בפניה המכוערים של המדינה הנשקפים אליו/אליה מן המראה, בהטחת המשפטים "שמאלן" או "אוהב ערבים שכמוך", מציע אני לקרוא - היום - בידיעות אחרונות מאמרם המשותף של שמעון פרס ורובי ריבלין, בעניין זה. מילא, שמעון פרס, אבל ראובן (רובי) ריבלין מאנשי בית"ר ירושלים ואיש ארץ-ישראל השלמה, בוודאי ובוודאי אינו נחשד להיות "שמאלן", נכון? אז מסתתר אני מאחורי כתפיו של רובי ריבלין (שאגב אוהב אני אותו אהבת נפש, עוד מתקופת היותי פרח עריכת-דין), כדי שדבריי אלה, יישמעו באזניכם, בקול רם ובמפגיע ולא תכסו על אזניכם, במלל המטופש של הצגת הדברים כ"שמאלניות", גרידא. הקשיבו - ולו פעם אחת לקול מצפונכם - ותבינו לאיזו תהום מוסרית הדרדרנו, בתקופה האחרונה. ואם אני איני משכנע אתכם, קראו מאמר מהיום של רובי ריבלין (שחבר אל השמאלן הזה, שמעון פרס) וכתבו מאמר משותף, בעניין זה. ולוואי ודרך מאמרם זה, המשותף של שניים אלה, יחדרו דברים בעד מסך הדונג בו דינגכם אוזניכם משמוע דברים נכוחים,גם אם אינם נלבבים ואינם חלק ממשחקי המונדיאל, המתקיימים בימים אלה.