בימים אלו מקיים עולם האיסלאם, על מיליארד ושמונה מאות מיליון המאמינות והמאמינים, את מצוות צום חודש הרמדאן. צום הרמצ'אן (זהו התעתיק המדויק בעברית) הינו אחד מחמש מצוות היסוד עליהן נשען האיסלאם, בצוותא עם העדות אודות ייחוד האל, התפילה, הצדקה והעלייה לרגל למכה. הצום חל בחודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי, הקרוי רמצ'אן, אשר התקדש עקב האמונה כי בליל העשרים ושבעה לחודש זה החל לרדת ספר הקוראן, ספר הספרים של האיסלאם, על-ידי המלאך גבריאל למוחמד, נביא האיסלאם, תהליך שנמשך כעשרים שנה (פרוש השם רמצ'אן, אגב, הינו חום לוהט, זכר להתאמת החודשים של ערביי חצי האי ערב טרם האיסלאם ללוח השנה השמשי, מנהג שבוטל, ובמקומו הוחל לוח השנה הירחי, ה"זז לאחור" 11 יום בכל עונות שנת השמש - 365 יום, זאת עקב העדר מנגנון העיבור באיסלאם).
הציווי על הצום, כמו גם כללי עשה ואל תעשה במהלכו, מופיעים בפרק השני של ספר הקוראן, כדלקמן - פרק 2 פסוק 187 - "אכלו ושתו עד השעה אשר בה תוכלו להבחין בין חוט לבן וחוט שחור, לעת שחרית, ואחר המשיכו בצום עד רדת הלילה". במהלך שעות האור נאסר על בנות ובני דת האיסלאם לאכול, לשתות, לעשן, לקיים יחסי אישות, לקלל וכדומה, עת חלק מן איסורים מוסר בשעות הלילה, דוגמת אכילה ושתיה. אחד המיתוסים הקדומים בהקשר זה הינו כי בתום הצום, וכפיצוי על הקושי הטמון בקיומו כהלכה, חוגגים המוסלמים בשעות הליל, לעיתים עד דלא ידע, אך נכון הוא הדבר, במידה, ללילות הראשונים של הצום, ולאחר מכן, בשבועות הנותרים, רוב ה"חוגגים" נמים את שנת הלילה.
יש לציין כי הצום אינו חג ואינו מהווה חופשה מעמל היום, והמוסלמים מצווים לעבוד, ללמוד ולקיים שגרת חיים, זאת במקביל לקיום מנהגי החג, דוגמת שהיה מרובה יותר במסגד, הבעת חרטה ובקשת כפרה, מתן צדקה, ביקורי קרובים וקיום תפילות מיוחדות בשליש האחרון של החודש. בתום חודש הצום, ובפרוש חודש שואל, החודש העשירי בלוח השנה המוסלמי, המוסלמים מציינים את עיד אלפטר, חג שבירת הצום, אחד משני חגי האיסלאם (השני הוא עיד אלאדחא, חג הקורבן, המסיים את טקסי העלייה לרגל, החג'), הנמשך שלושה ימים.
מן האמור לעיל, עולה כי קיום מצווה זו קשה ואינו פשוט כלל וכלל, ומאות מיליוני מוסלמים ממשיכים בקיום מצווה זו גם כיום. כפועל יוצא מכך, האיסלאם נאלץ להתאים את ציווי הדת לאתגרי המודרנה, ומוצא עצמו מקל לעיתים על המאמינים, תוך הרחבת היריעה אך לא עד כדי פריצת גבולותיה. על מגמה זו יעידו שלושה פסקי הלכה בני שנות ה-2000, כאשר האחד
התיר לאישה לה 15 ילדים שלא לצום מעל 400 ימי צום (מפאת היותה בהריון, בעת הנקה או בלידה פעילה) במשך מספר שנים, אך חייב אותה להשלימם לאחר מכן..., ואף פרט בפניה תוכנית סדורה להשלמת הימים ("אשראי של צום").
השני קשור לבורג' ח'ליפה, המגדל הגבוה בעולם בנסיכות דובאי, המתנשא לגובה 162 קומות (850 מטר), כאשר המופתי של דובאי פסק בשנת 2011 כי
אלו הצמים בקומה ה-82 ומעלה ישברו את הצום שתי דקות אחר אלו הצמים והמצויים בקומה ה-81 ומטה, שכן ככל שהגובה עולה, כך רואים את השמש זמן רב יותר...
ואילו השלישי עוסק במוסלמים הגרים בארצות סקנדינביה, בהן אור היום נמשך לעיתים למעלה מעשרים שעות!, שלא לצום מזריחה עד שקיעה, כמתחייב בקוראן, אלא להתאים עצמם לשעות האור במדינה מוסלמית אמינה ומרכזית, דוגמת ערב הסעודית, בה משכו של היום הוא כ-14 שעות. הנה כי כן, במקום בו
המציאות לא מתאימה עצמה להלכה, זו האחרונה נאלצת להתאים עצמה למציאות.
רמצ'אן כרים!