|
1 |
|
| |
הרתעה היא תולדה של מאזן "רווח והפסד" של המורתע. הרתעה מיועדת למנוע שימוש בכוח לשם השגת מטרה או מטרות שהתוקף אינו יכול להשיגן בדרך אחרת.
כל עוד סבור המורתע שהמחיר שישלם עבור נסיון להגשים את מטרותיו יהיה יקר יותר מערך המטרה עצמה, הוא יורתע, וגם זאת רק כל עוד מערכת השיקולים שלו רציונאלית.
המציאות באירופה היתה שהרווחים וההפסדים כמעט של כל המדינות במערב אירופה שהיו שחקניות ראשיות במלחמת העולם השניה היה שווה בקרוב. והוא היה כזה משום שבמלחמה השתתפו שני כוחות עולמיים עולים ארה"ב ובריה"מ, והם אלה שיצרו את "האיזון" מול יכולותיה שלצ גרמניה.
אילו נלחמה גרמניה נגד בריטניה או צרפת או כל מדינה אירופית אחרת, היתה המלחמה מסתיימת בניצחון ברור של גרמניה. ובמצב זה גרמניה בוודאי לא היתה מורתעת ולא היתה הופכת "פציפיסטית". הוא הדין גם לגבי יפן, שמולה שימשה ארה"ב כגורם יוצר ההרתעה.
אולם המאזן העולמי שהתקיים אחרי מלחמת העולם השניה, משתנה במהירות: בריה"מ כבר אינה קיימת, רוסיה חלשה בהרבהמבריה"מ וארה"ב עצמה הולכת ונחלשת. הסדר העולמי הקודם, לרבות ההרתעה ששולבה בו, הולך ומתפורר, ואירועי המזרח התיכון הם אחת התוצאות של שינוי זה.
הרתעה אפקטיבית מאוד קיימת כאשר הנזק הנשקף לתוקף הוא נזק קטסטרופלי, למשל: תפקיד האיום הגרעיני ההדדי במאזן הבינגושי - איום קיומי לשני הצדדים, שמנע בעד שניהם מלהשתמש באמצעים הגרעיניים שברשותם.
סוגיית ההרתעה במציאות הישראלית מורכבת הרבה יותר.
ראשית, בין ישראל לשכנותיה קיימת אסימטריה אדירה בארבעת הפרמטרים המכריעים ליצירת איום קיומי - אוכלוסין, טריטוריה, עוצמה כלכלית ועוצמה פוליטית.
המציאות האסימטרית הזו יוצרת מצב שבו ישראל אינה יכול לכבוש מדינה ערבית ולשלוט בה לאורך זמן, ומכאן שאפילו אם היא יכולה לגרום נזק חמור לאותה מדינה אין המדינה הערבית מסתכנת בשמד או ב"העלמות" כישות מדינית. ומאידך גיסא, האיום הערבי המשולב על ישראל הוא תמיד איום קיומי. ישראל, גם אם תכבוש מדינה ערבית (היא כבשה חצי לבנון במלחמת לבנון הראשונה, אבל לא יכלה להחזיק בכיבוש זה במלואו לאורך זמן...), אינה מסוגלת מסיבות מובנות לבצע בה טבח או השמדת-עם. הערבים מסוגלים לעשות זאת לישראל אם ינצחו ולו פעם אחת ניצחון צבאי גדול (האיום המדומיין של יום הכיפורים שכונה ע"י דיין "חורבן הבית השלישי").
ישראל הצליחה לנטרל אסימטריה זו עד היום, תחילה ביצירת יכולת התקפית ודוקטרינה צבאית חכמה שאיימה על יריביה: בכיבוש שטחים, הפלת המשטר, והרס הצבא; גורמים בעלי חשיבות מכרעת לשכבות המנהיגות של מדינות העימות דאז. בשלב מאוחר יותר הוסיפה ישראל לכך את היכולת הגרעינית, ונהנתה גם מה"הפרד ומשול" שיצר הפיצול המדיני בעולם הערבי.
מלחמות הטרור של העידן הנוכחי מנטרלות חלק מיתרונותיה הקודמים של ישראל, ובכך מחלישות את ההרתעה הישראלית. זו גם הסיבה מדוע אנו רואים סבבי עימות חוזרים ונשנים עם הטרור שסביבנו, מבלי שנוכל להגיע לאותם משכי זמן של הרתעה שלהם התרגלנו בעידן המלחמות הגדולות. מלחמת טרור אסור לנהל בכלים ובחוקים של מלחמות קונוונציונאליות, משום שסביבת הקיום של טרור שונה מסביבת הקיום של מלחמה קונבנציונלית. אי שימוש בכלים נכונים ובחוקים נכונים, יכולים להרוס בנקל הרתעה, ואפילו לעשות זאת באופן מפתיע ובלתי צפוי.
במקרה של אסימטריה דוגמת זו הקיימת בין ישראל לערבים, נודעת חשיבות גדולה מאוד ללכידות ולסולידריות הלאומית וכן לאיכות המימשל והמנהיגות. את הלכידות אנו מפרקים במו ידינו בויכוחי-סרק ובמלחמות תרבות אבסורדיות, ואילו המנהיגות |
|
|
|
|
|
|
 סגור |
כתוב תגובה ל-
רפי לאופרט |
|
